ש"ז, מ"ר, סִיסִים, — כמו א. סוס, עי' ערכו; ורגיל בלשון השיר: וצהל לסוסים וצפצוף לסיסים וגם מן הטסים כמו כן לעגורים (דונש, דעה לבי). ושתו עלי ציצים וקול סיסים לשיר עלי טוב הזמן חברו (ר"ש הנגיד, הנה ימי הקור). וקם התור והעגור והסיס להתפאר עלי יופי אפיקים (רשב"ג, ישלים הסתו). ועת ישיש לבבו סיס יעופף כמו עת יאנף תבל אנפה (הוא, זרועי על). ועל הלילה אשיח חמסי אשר שת אהלי חשך פרושים ואהגה בם כיונים ואצפצף בשיחי כעגורים או כסיסים (הוא, רביבי דמעך). יתנה סיס עלי אמיר למותו והעגור יקונן בין עפאים (רמב"ע, לשמש בא, דיואן בודל'). וגנים קננו שם סיס ועגור לקונן נקבצו דיות ואיות (הוא, שם). והרים יפצחו רנה בלי פה ואם תרים עלי בדים וסיסים (הוא, הריח מר). וקול סיס ועגור ויונה ותור טוב לך מנעים קול נבלים וצלצל (הוא, התרשיש ג טו). ואם כנור בעד מסך מנגן ואם תורים בעד סעיף וסיסים ואם שם הגביר משה וזכרו אשר מלא כזכר מור אפסים וכו' (ר"מ דרעי לקו"ק נב). ואל תורים ואל יונים וסיסים עלי נהר יהו עולים ויורדים (הוא, שם פב). ונטפי רסיסים ותורים וסיסים וכוסות עסיסים (ר"י חריזי, תחכמ', הקד'). ובו יצפצפו הסיסים ויטפו הרסיסים (הוא, שם ה). ושושנים והדסים ותורים וסיסים אילים וצבאים ויעלים ועפרים ופראים (ר"י בן זבארא, שעשוע' ב, דודסון 21). דרור הלילה או הסיס (נאכט-שוואלבע, נאכטראבע) (שנהאק, הולדות החיים קנא).