סִיסְיָא
* 1, ש"נ, — כעס וחרון: גדי בן סוסי שהטיח דברים כלפי מעלה והעלה סיסיא (תנח' האזינו ז).
1 [מהארמ' במקום נְסִיסְיָא, מן נסס, עצב.]
* 1, ש"נ, — כעס וחרון: גדי בן סוסי שהטיח דברים כלפי מעלה והעלה סיסיא (תנח' האזינו ז).
1 [מהארמ' במקום נְסִיסְיָא, מן נסס, עצב.]