סִיסִין

*, 1 ש"ז, גם מ"ר, — שם עשב לרפואה, liquiritia2: ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתו רפואה אלו הן כרוב ותרדין וסיסין יבשין 3 וקיבה והרת ויותרת הכבד (ברכ' נז:). — ובסהמ"א: שם בֹשם הנקרא בלשון רבותינו ז"ל סיסין וביונית ולישקויני (רבנו נסים, פי' ספ' יצירה, קונט' המסורת, דוקס). לכומרה4 יחבשנו בחרמל4 כתוש שנילוש בחומץ או בסוסין4 כתוש (ר"מ אלדבי, ש"א, נתיב ד עא:).



1 [מן היוני σίσων ?, ע'י לֶו (שמות הצמחים עמ' 207). וב (תשו' גאונים קדמונ', הוצ' קסל מב.): ומי סיסין עשב הוא וטוב מאד שמילקו במים ורוחץ בהן.]

2 תרג' ד"ר מזיא.

3 [שם מד: ומי סיסין דבש, והוא ט"ס תחת יבש עי' ד"ס. וב (ע"ז כט.) הגרסה ומי סיסין יבישה, ופירש"י שם: פוליו"ל יבש שורה במים ושותה, ע"כ. וב (ברכ' מד:) פרש תבשיל פוליא"ל. ועי' ( גיט' סט:) סיסין רטיב במיא.]

4 [בדפו' ורשא למורסא, בחרדל, בסיסין.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים