סְרִי
*1, ש"ז, — סִרְחוֹן, ריח רע: דעתיה דרבי מאיר למימר סיריי נתן ריחו (מד"ר שה"ש, עד שהמלך). דעתיה דרבי אבהו למימר סיריי נתן ריחו מלמד שהיה ריחו של אותו הדם קשה והופיע להם הקב"ה ריח טוב מבשומי ג"ע (שם).
1 [בארמ' סרח, הבאיש.]
התרצו להשתתף בתחרות הכתיבה (נושאת הפרסים) של פרויקט בן־יהודה? כל הפרטים וטופס ההרשמה כאן.
מאת:
אליעזר בן־יהודה
נחלת הכלל
[?]