סְרִי

*1, ש"ז, — סִרְחוֹן, ריח רע: דעתיה דרבי מאיר למימר סיריי נתן ריחו (מד"ר שה"ש, עד שהמלך). דעתיה דרבי אבהו למימר סיריי נתן ריחו מלמד שהיה ריחו של אותו הדם קשה והופיע להם הקב"ה ריח טוב מבשומי ג"ע (שם).


1 [בארמ' סרח, הבאיש.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים