פעו"י סַכֹּתָ, סַכּוֹתָה, סַכֹּתָה, סֹכֵךְ, סוֹכֵךְ, סװכְכִים, יָסֹכּוּ, יְסֻכֻּהוּ, — סָכַךְ על דבר, הוא היה להדבר כעין סֻכָּה ממעל להַדָּבָר, schirmen, bedecken; mettre à couvert; couvrir; to screen, cover: והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סֹכְכִים בכנפיהם על הכפרת (שמות כה ב). את כרוב ממשח הַסּוֹכֵךְ וכו' ואבדך כרוב הַסּוֹכֵךְ מתוך אבני אש (יחזק' כח יד יו).ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפרשים וְסֹכְכִים על ארון ברית יי' (דהי"א כח יח). — וסַךְ במשמ' זו: כי הכרובים פרשים כנפים אל מקום הארון וַיָּסֹכּוּ הכרבים על הארון ועל בדיו מלמעלה (מ"א ח ז). — וסַךְ פלוני דבר על דבר, עשה את הדבר כעין מכסה על הדבר: וְסַכֹּתָ על הארון את הפרכת (שמות מ ג). — וענפי האילן וכדומ': תחת צאלים ישכב בסתר קנה ובצה יְסֻכֻּהוּ צאלים צלו יסבהו ערבי נחל (איוב מ כא). — ובהשאלה, סַךְ לו בענן, עשה שיהיה לו הענן לְמִסְתָּר: סַכּוֹתָה בענן לך מעבר תפלה (איכ' ג מד). — וְסַךְ באף: סַכּוֹתָה באף1 ותרדפנו הרגת לא חמלת (שם מג). — סַךְ לראשו של פלוני, היה לפלוני למחסה: יי' אדני עז ישועתי סַכּוֹתָה לראשי ביום נשק (תהל' קמ ח). — ואמר הפיטן: טלאיו סך כבחוצלת אני חבצלת (אפיק רנן, יוצ' ב פסח). — ואמר המשורר: יום נחית גאולים לשומם תחת צללים סכתה בענן הושבת באהלים (ר"י הלוי, יום נחית). כן חסדים תן עליהם סככים בכנפיהם (שם). למי יי' סכותה בענן לך מעבור תפלת לאומך ותשמור כל חטאתם (ראב"ע, למי יי'). — כשרון כח יחליף לשושנה חוגגת ועוצרת וסוככת ברננה (דגול מקולות, יוצ' ב סוכות). שבע מחיצות סוככות ולחם מחשרים (אלים כהשעין, שם). לכרובי סככים כפרת סוככים משם רוח סכים (שם). והרעים יריעו והעננים סוככים והגשמים נתכים (ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ). — גדול כחן של עומלי תורה וגומלי חסדים שאינן חסים בשום אחד מאלו ר"ל שאינם סוככים עצמן בצל כנפי הנזכרים לעופף בהם על הארץ בהתנשאות מעלה ורוממות (ר' יהודה מוסקאטו, נפוצות יהודה יג). — ובינ' פעו' סְכוּךְ, סְכוּכָה, סְכוּכִים, סְכוּכוֹת: הסכוכה בענן צל יומם (אווי סכת דויד, יוצ' ב סוכות). ידאו חרבה עדים מקֻשרים עננים סכוכים כעל כנפי נשרים (אלים כהשעין, שם). נדיבי עמים סודרי ערכות באברתו לעד יחיו סכוכות (דגול מקולות, שם). פרצו ויעברו סכוכים אנחות רוחות מכיכים לשוש יהיו נהפכים (גנזי שכט' ג, דודסון 130).

— הִפע', יָסֶךְ, תָּסֵךְ, הָסֵךְ, מֵסִיךְ, — א) הֵסֵך על דבר, כמו סַךְ: ויבא את הארן אל המשכן וישם את פרכת המסך וַיָּסֶךְ על ארן העדות (שמות מ כא). —  ובהשאלה, הֵסֵךְ בדלתים, במשמ' עשה מְחִצָּה בפני דבר: וַיָּסֶךְ בדלתים ים בגיחו מרחם יצא (איוב לח ח). — יָסֵךְ בעד פלוני, במשמ' זו: לגבר אשר דרכו נסתרה וַיָּסֶךְ אלוה בעדו (שם ג כג). — יָסִֵךְ על פלוני, יהי' לו למחסה: וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו וְתָסֵך עלימו (תהל' ה יב). — וְיָסֵךְ לפלוני בכנפיו: כי הוא יצילך מפך יקוש מדבר הוות באברתו יָסֶךְ לך ותחת כנפיו תחסה (שם צא ג-ד). — ובתו"מ: אילן שהוא מיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו (עירוב' י ח). בית שהוא מיסך על גבי בית המנוגע וכן אילן שהוא מיסך על גבי בית המנוגע הנכנס לחיצון טהור (נגע' יג ו). סומך לבור ולניר וכו' ולאילן שהוא מיסך על הארץ ולסלע שהוא גבוה עשרה ורוחב ארבעה (ירוש' כלא' ב ט). כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז הקב"ה אומר הוא קיים מצות סוכה בעולם הזה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא (ר' לוי, פסיק' דר"כ, אחריתא דסוכות). ומה שאמר הכתוב קשות הנסך שאף הם היו מעמידין ראשי החלות התחתונות למעלה שלא היו נוגעין בשלחן והיו מסיכות על השלחן (מד"ר במד' ד). — ואמר המשורר: הדפוהו תלאות מנעוריו וחציהן בצלעותיו מעוכים ורעיוניו יעירוהו ובנאות מצקים ילכו הלוך ובוכים וייגע לעצור בהם וימי מזמתם בדלתי עף מסיכים ויעפיל לעלות את הר התבונה ורגליו מנטות אליו חשוכים (רשב"ג, זממי הה). כן תסך בגלותו בעדו ובעד ביתו (ר"י הלוי, יום נחית). מה תאלה ותצר צרת מחר סב תחזה צל יסך כלנו יום יחנה צר כמעט כלנו (יצחק אבן גיאת, את מחזה, שער השיר 25). — ב) הֵסֵךְ את רגליו, לשון נקיה, במשמ' נפנה, עשה נקביו: ויראו והנה דלתות העליה נעלות ויאמרו אך מֵסִיךְ הוא את רגליו בחדר המקרה (שפט' ג כד). ושם מערה ויבא שאול לְהָסֵךְ את רגליו (ש"א כד ד). כל המיסך את רגליו טעון טבילה (יומ' ג ב). הלכה בסעודה יוצא להסך את רגליו נוטל יד אחת (תוספת' ברכ' ד יא). המטיל מים הרי זה הופך פניו כלפי צפון המיסך את רגליו הרי זה הופך פניו כלפי דרום (ירוש' שם ט ח). ומסתברא דלשכת פרהדרין בדרום הואי מאי טעמא מקדים קאי ומסיך את רגליו (יומ' יט.). כגון שיצא להסך רגליו ולהטיל מים (ר' פפא, זבח' כ:). ויצא שמה חוץ להטיל מים או להסך רגלים (מדר' תנאים כג יג, הופמן). — ובסהמ"א: הכהנים המסיכים רגליהם בבית הכסא שצריכין טבילה (רש"י, ברכ' סב:). להסך מי רגליו מפחד פן יצמא וכן יירא לבדוק נקביו פן ירעב (ר"י חריזי, תחכמ', שירים נוספים, הוצ' קמינקא 450). ועל כן האנוש יאחז בשוליו ולפני כל יהי מסיך לרגליו (ר"י זבארה, בתי הנפש 85). והלך לו מן הצד להסיך רגליו והניח החמור על אם הדרך (טוחו"מ, פקדון רצא).

— הָפע', °הָסְכַּךְ, הוסכך, — שהסכו אותו: אבל צריך הוא לנענע קצת אותם שהוסככו במחובר לאחר קציצתן (רש"י, סוכ' יא.).

— פִע', *סִכֵּךְ, — א) כמו הִפע': המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש וחיב באחריותו (כלא' ז ד). הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסכך על על גבה פסולה וכו' זה הכלל כל דבר שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ אין מסככין בו (סוכ' א ד). חמשה דברים נאמרו בדלעת יוונית אין מסככין אותה על גבי זרעים [ומביאה) את הטומאה וכו' (ירוש' כלא' ב יב). זרע בבית והעביר הסכך וסיכך על גביו על דעת' דר' עקיבה התוספת פטור (שם מעשר' ה ד). כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש ומסככין בו חוץ מן הפשתן (ר' שמעון בן אלעזר, שם שבת ב ב). התורה אמרה בסוכות תשבו מקרקע סוכה את מודד עשרים אמה היתה למטה מעשר ותולה בה עיטורין שהן ראויין לסכך בהן ממעטין בה לפסול (שם, סוכ' א א). קצר לסכך אין להן ידות קצר לסכך וחושב עליהן למאכל בא במחשבה (חיננא בר שלמיה, שם ו). מעשה באנשי ירושלם שהיו משלשלין מיטותיהן לפני חלונותיהן והיו מסככין על גביהן (שם ב ב). ויבא שאול להסך את רגליו תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה להסך אר"א מלמד שסכך עצמו כסוכה (ברכ' סב:). ונמצא בה תשעה קבין חרדל ועציו סיכך בהן סוכת יוצרין (מדר' תנאים לב יד. הופמן). ד"א אלה אזכרה לשעבר הייתי עולה ואילנות מסככות על ראשי ועכשיו תלויה לשמש (מד"ר איכ', פרשה ציון).  ומה סופו של ארז זה באין עליו סתתין ומסתתין בו ומסככין בו בתים והשאר מסיקין אותו באור כלה רבתי ז. —  ובספר יצירה:  הציבן כמין חומה סככם במין מעזיבה ספ' יצירה א יא. —  ואמר הפיטן: סככתני בלילה היא יהודית סודה ברוך וטעמה עדית (יוסף בר שלמה, אודך, יוצ' שבת א חנוכה). בזמן התור השמיע קולות ידו שלח מן החור הקריבני לעם ובחרני בחור וסככני באברתו בארץ שיחור (מחז' איטל' א, צ:). אכן מיום הזכרון חמלתך סככה עד העשור תשיב חרון וחמתך שככה (מי כמוך באלים, פזמו' של פסח, סמא"צ תשכב.). — ובמשמ' עשה מחיצה: צעק צורי וסכך מעבור ובחללי ערך לשבור צמתו בבור (איכ' אשפתו, קינ').

— פֻע', *סֻכַּךְ, רק בינ': סוכה מכל מקום כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה (סוכ' ח:). בית המסוכך2 בארזים עיר הוא (ר' יצחק, סוט' מח.). עמק סוכות שהוא מסוכך באילנות (מד"ר בראש' מב). — ואמר הפיטן: צלליה מסֻככים כליל צל יומם (אווי סכת דויד, יוצ' ב סוכות). רמז לשלש בכל סכות דפנות מסככות (אלים כהשעין, שם). שכן עליה תיכן לו בית דירה מצפון אינה מסוככת ומרובעת כאכסדרה ומדרום סתומה כחדר ועגולה כבשן ומהודרה (גנזי שכט' ג, דודסון 114). תלבשת נקיה כהיום מחנכת תשוע שבעה בסכה מסככת (יוסף אבן אביתר, אלהים אמץ אם, שער השיר 15).

— נִפע', °נִסְכַּךְ, — כמו פֻע': טסים ועפים בקצות יקריה נסככים בשבע קרוא מקראיה (אווי סכת דויד, יוצ' ב' סוכות).

— פועֵ', *סוֹכֵךְ, — כמו קל, ובהשאלה הֵגן ע"י סִכּוּךְ: שהיו ענני כבוד מקיפים אותם ומסוככות עליהן שנאמר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (פסיק' דר"כ, אחריתא דסוכות, בובר). — ובסהמ"א: תרנגולת שמסוככת על בניה (ערוך ערך סך). — ואמר הפיטן: צילך יסוככני כדבירתך צא ליישעינו כגבורתך (Kahle, Masor. d. West ח'). חבוש שברי ומחץ מכתי וסוככני בשלומך הגדול וספק על ידי לשמור מצותיך ולהקים חקיך ללמוד וללמד לשמור ולעשות (תפל' רסע"ג, סדר רב עמרם השלם ב, קס.). כוננת למו בעדן חופות כל יקרה סוככתם לחפות כוננת בריע כבודם ליפות כובדו כשרים אילי כתועפות (Elbogen, Stud. 126). אשר בחנו יסבבהו בעננו ואשר צרפו יסככהו בכנפו (ר"י הלוי, מכתב לאבו סעיד [יהושע] בן דוסא, שער השיר 100).

— הִתפוע', °הִסְתּוֹכֵּךְ, — סוֹכֵךְ את עצמו: ותסקרו זיו מלך פנים בפנים ותכולכלו ממרעיתו אלף מכמה שנים ולברות בבירת הנתצה בין כנענים ולהתנחל מעינו אשר קרסוליו בנבך וכרבלתו עד אופנים ולהסתוכך בעיר עקלתון אשר קשקשיו מפנינים (רסע"ג, ספ' הגלוי רעו). ובצל דליותיו הסתוככו וחסו (סעדיאנה שכטר, 69). — ישב בַּסֻּכָּה: חסות בצל סבו כחק נסוכה שבעה להסתוככה (ר"א קליר, אחתיר זר תהלה, יוצ' א סוכות). חמתך מהם לשכך ובאברתך סלה להסתוכך (ברח, יוצ' ב פסח). יסתוככו שבי זמנינו כחפתו, ויחדיו על־ידיד נספחו (שיר לכבוד ראב"ע, קבץ על יד א, 145).