* 1, ש"נ2, מ"ר סַכִּינִים, — כמו שַׂכִּין, כלי של מתכת עם יד יחתכו בו, Messer; couteau; knife: אין משחיזין את הסכין3 ביום טוב אבל משיאה על גבי חבירתה (ביצ' ג ז). השפוד והאסכלה מלבנו באור והסכין שפה והיא טהורה (ע"ז ה יב). בראשונה היו אומרין שלשה כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וזומה ליסטרון של קדירה וסכין קטנה שעל גבי השולחן (תוספת' שבת טו א). ואח"כ בא אביו של תינוק ואמר להן עדיין בני מפרפר ולא נטמאת הסכין מלמד שטומאת הסכין היה קשה להן יותר משפיכות דמים (שם יוה"כ א יב). סכין היתה טורפת וצוו עליה וגונזה (אבא שאול, שם מנח' ט כג). כגון שנטל קרנו של מזבח או שנפגמה הסכין שומע אני יתקנם בשבת תלמוד לומר ויקהל משה [וגו'] בחול ולא בשבת (מכי' ויקהל א). סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסם (ספרי, במד' פה). תיפתר במניח סכין סמוכה לרשות הרבים וכו' (ר' יוסי בי ר' בון, ירוש' ב"ק א א). סכין (שחפץ להכשירה לפסח) תוחבה בארץ ג' פעמים ודייו ר' בא בשם רב יהודה הדא דתימר בסכין קטנה וכו' (שם, ע"ז ה טו). טיט שעל גבי מנעלו מגררו בגב סכין ושעל בגדו מגררו בציפורן (שבת קמא.). איבעיא להו מהו שנעשה סכין ארוכה וישחוט (יומ' לא.). רבא אמר בסכין מלובנת (יבמ' קכ:). הרי שלחן והרי בשר והרי סכין ואין לנו לאכול (ר' יוחנן, קידוש' מו.). קרבנות צבור סכין מושכתן (רב יהודה בשם שמואל, זבח' ו:). ואם שחט (ישראל מומר) בודק סכינו אחריו נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו ואם לא אסור לאכול וכו' (רבא, חול' ג:). סכין של עבודת אלילים מותר לשחוט בה ואסור לחתוך בה בשר (ר' נחמן בשם רבה בר אבוה, שם ח.). איתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפילו שיבר בה עצמות כל היום פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה (שם י.). סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה (ת"ר, שם יז:). לא שנו אלא שפלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל (ר' יוחנן, שם קכד.). בשלשה דברים אני משבח את בני מזרח אינם נושקים בפה אלא ביד ואין נושכין בפת אלא חותכין בסכין ואין יועצים אלא במקום רחוק (רשב"ג, פסיק' דר"כ, פרה, בובר). בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך שמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה (רב יצחק, מד"ר בראש' נו). אין סכין מתחדדה אלא בירך של חבירתה (ר' חמא בר חנינא, שם סט). בלק היה בעל קסמים ובעל נחש יותר מבלעם שהיה נמשך אחריו כסומא למה הדבר דומה לאחד שיש בידו סכין ואינו מכיר את הפרקים וחבירו מכיר את הפרקים ואין בידו סכין (שם במד' כ). פתח יצחק ואמר רבונו של עולם כשאמר לי אבא אלהים יראה לו השה לעולה בני לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני (שם איכ' פתיח'). — ובסהמ"א: שחזקת הסכין שנפגמה בדבר הקשה ששבר בה (רמב"ם, שחיט' א כה). ומצאתי בשם רבינו אפרים שאם נפגמה הסכין או השפוד שנרצם מערב י"ט דברי הכל דאסור (ר"י לנדא, האגור תריד). ואם בא לשחוט מבחוץ בסכין ארוכה אעפ"כ יש לחוש שמא ימשך ויכנס (המאירי, יומ' ג לא.). — סַכִּין מטרפת: סכין שנפגם אין משחיזין את פגימתה נשמטה אין מחזירין אותה אבא שאול אומר סכין מטרפת4 היתה במקדש ונמנו עליה כהנים וגנזוה (זבח' פח.). — וסַכִּין של מילה: והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה ואף במצוה כן (ירוש' שבת יט). — עמדה סַכִּין, קהתה: סכין שעמדה מותר לחדדה ביום טוב (ר' יוסף, ביצ' כח:). — ובסהמ"א: או שנפלה סכין מידו ונטלה או שעמדה סכין או שיגע ובא חבירו ושחט וכו' וסכין ששוחט בה כששוחט בה שור צריכה סכין להיות כשיעור שני צוורי בהמה (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 135). כי הכותב או המדבר ע"פ הדקדוק יזהר מתת לזכר לשון הנקבה וכו' ולא ישתמש מהפעל עומד במקום היוצא או ההפך וכיוצא באלה ממה שיחליש שנון הדבור ויתנהו כסכין שעמדה ושפוד שנרצם (ערוג' הבושם כח, צח.). — ומ"ר: מה יהא על העם שלא הביאו סכיניהם ופסחיהם למקדש (תוספת' פסח' ד ב). הבא בטומאת כלי שרת הב' בטומא' הוא בא בטומאת כלי שרת הבא בטומאת ידים הבא בטומאת סכינין (ר' לעזר, ירוש' שם ז ו). הטבח צריך שלשה סכינין אחת ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד שמחתך בה חלבים (רב יהודה אמר רב, חול' ח:). — ובסהמ"א, נושאי הַסַּכִּינִים: וכה עשו תמיד בכל יום בתוך ירושלם נושאי הסכינים בתוך העם (יוסיפון שסה). ויבאו שרי המלך אגריפס בהיכל ועמהם גדודי המלך הלוך והכות בפריצי' וידלגו עליהם מאחור נושא הסכינים אשר לפריצים (שם שעד). — בעלי הַסַּכִּינִים: ויירא העם מאד מפני הפריצים בעלי הסכינים כי קלים היו בעלי הסכינים וממהרין במלאכתם (שם שסה). וילכו העם בקרב ירושלם איש איש כלי מלחמה בידו ולבוש שריון מפני בעלי הסכינין (שם). ויכו בסכינים הנה והנה בחיל המלך כי חניתות וחרבות גדולות שלופות ביד גדודי המלך כחוק המלחמה אבל הסכינים כאשר היו קטנים באו תחתיה' וידקרו תחת שריונם (שם שעד). — והשתמשו בו גם בזכר: ויהי איש שונא לרעהו וישכור עליו רוצח מן הפריצים בידו חרב חדה קטנה בעל פיפיות הנקרא סכין (שם שסד). הביאו לו את הסכין קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו (Elbogen, Stud. 105). סכין שנשמט מן הנצב או שנפגם אין מחזירין אותו (רמב"ם, כלי המקדש א טו). סכין זה ידוע לנו בן יומו (רבי יונה, משפטי בדיקת הסכין, הוצ' קורונל). ואפי' הסכין חדש ולא שמשו בדבר של איסור אלא שפצעו בו את האגוז (שם). עוד ילמדנו אדוני אבי נר"ו אם נאבד הסכין אחר השחיטה קודם בדיקה שכתבת להיתר (הרא"ש, שו"ת כלל כ, טו). — ומשל: הקלף והדיו שלו ולא משל האשה והכוונה אין אדם נותן סכין לשוחטו והאשה טוב לה עם בעלה (הקנה, סוד מצות גיטין). אין אדם נותן סכין לעצמו (שם). סכין מסוכן ביד שוטה (מראה המוסר מג.). ויש לפילוסוף בדמיון זה מאמר בספרו בשם אפלטון שהוא היה אומר אל תניע האש בסכין ולא היתה כוונתו ולא השגת חכמתו למנוע מהניע האש בסכין לפי שאין תועלת ברגילות זה המאמר שאין בתנועת האש בסכין משיכת תועלת ולא השגת נזק אך כוונתו היתה להזהיר שלא לדבר עם הכסיל במה שיכעיסהו והמשיל האש בכסיל והסכין בדבר המכעיס ואמר אל תניע האש בסכין כלומר לא תדבר עם הכסיל במה שמכעיסהו (ר' יצחק הישראלי, ספ' היסודות, כ"י כזנתנסי). — שושן ברא הוא איריון והוא נחלק לשני מינים האחד ניצתו לבנה והשני ניצתו כמו תכלת ועליהו דומה לחרבות ולסכינים ושרשם דומים לשורש הקנה וטוב ריח (כ"י אסף הרופא, 60).