°, ש"נ, —  שה"פ מן סָכַר: כמו פותח ומתיר הסכירה שהיתה מעכבת המוך (המאירי, משלי יז יד).  אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות ורגילין לעשות בורות למלאותן וכו' שהרי המים הפקר הם לכל ומן הדין כל הקודם בהן דרך הילוכן בלא סכירה זכה עשו חז"ל תקנה זו מפני דרכי שלום שלא תהא מחלוקת ביניהם לומר אני אסכור תחלה אלא יסכרו כלם על הסדר שהם קרובים לאמה יותר (לבוש, שותפ' בקרקע קע ב).  פעירה חילוף לסכירה (שלמה בר' שמואל, ספ' המליצה, ערך פער, הוצ' בכר 12).