סְכֵי

* 1, שמש, — אדם שיש לו מום בעיניו: איזהו חרום הכוחל שתי עיניו כאחד וכו' סכי שמש2 זוגדס וכו' (בכו' ז ג). איזה הוא סכי שמש שרואה את החדר ואת העליה כאחת לראות אחד רואה שנים (תוספת' שם ה ג).



1 [המלה היא בלשון יחיד, כמו שמוכח מהענין, ועי' בהערה לקמן. ובכן סְכֵי הוא כמו סְכֵה. וכן כותבים הקדמונים רפי במקום רפה, ועוד. ובנפרד סָכֶה. ובפרוש הרמב"ם מפרש בלשון רבים. והוא כנראה מן הפעל סכה, ואולי בלשון סגי נהור. ובתוספות פרשו כמו חסוכי שמש.]

2 [בגמ' (שם מד.). נאמר תני רב יוסף סני שמש, ע"כ. ופרש"י ששונא את השמש, ע"כ. ורגמ"ה: שאינו יכול להסתכל בשמשו, ע"כ, וכן בערוך. אולם מהתוספת' ברור שסכי שמש יכול לראות אלא שאינו רואה כראוי מפני שהוא רואה יותר מדבר אחד בבת אחת. וד"ר מזיא סובר שבתוספת' ערבבו מום זה עם מה ששייך להמום המובא במשנה קודם: עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה, והוא מתרגם סכי שמש, חולי blepharospasmus. ועי' גם 306 Preuss, Bibl. - Talmud. Medizin.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים