סְכָכָה

*, ש"נ, מ"ר סְכָכוֹת, כמו סְכך — א) ענפי העץ העושים סֻכָּה וצל, רק מ"ר: אבל הסככות והפרעות ובית הפרס וארץ העמים והגולל וכו' על אלו הנזיר מגלח (נזיר ז ב). הזיזין והגזריות וכו' והסככות והפרעות שהן יכולים לקבל מעזיבה רכה ד"ר מאיר וחכ"א מעזיבה בינונית אלו הן הסככות אילן שהוא מיסך על הארץ והפרעות היוצאות מן הגדר (אהל' ח ב). הן סככות הן פרעות הן רפפות הן רעלות (ירוש' ע"ז ב י). ואילו הן הספיקות סככות ופרעות ובית הפרס (מו"ק ה:). — ובסהמ"א: שריגי האילנות הסוככים על הארץ והן הנקראים סככות (רמב"ם, טומ' מת יג ב). ואין מציינין על הוודאות שהרי הן ידועין לכל אלא על הספיקות כגון שדה שאבד בה קבר והסככות והפרעות (שם ח ט). — ב) סְבַך הסֻכה: מר סבר סככה בעיא קרא ומא סבר סככה לא בעיא קרא (סוכ' ו:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים