מ"ר סְכָלִים, — א) ת"ז, הפך מן חכם, נבון, סָכָל, בֵּן סָכָל, שמתנהג בלא דעת, לא כהֹגן, töricht; sot; foolish: שמעו נא זאת עם סָכָל ואין לב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו (ירמ' ה כא). כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סְכָלִים המה ולא נבונים חכמים הם להרע ולהיטיב לא ידעו (שם ד כב). מי יודע החכם יהיה (האיש שיירש אותו) או סָכָל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש (קהל' ב יט). — ב) ש"ז, אָדָם סָכָל, Tor; sot; fool: אל תרשע הרבה ואל תהי סָכָל למה תמות בלא עתך (שם ז יז). וגם בדרך כְּשֶׁהַסָּכָל הלך לבו חסר ואמר לכל סָכָל הוא (שם י ג). דברי פי חכם חן וכו' וְהַסָּכָל ירבה דברים (שם יב יד). — ובסהמ"א: אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרה אותו כמה הוא סכל וכמה דעתו חלושה (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ג). והוא סכל במה שבקש מפני שאין לו תכלית אצלו ולא שיעור (שם ו). איני דורש החכמה לתקוה שאגיע עד קצה, ואגיע עד תכליתה, אבל אדרוש אותה שלא אהיה סכל ואין ראוי למשכיל זולתו (הוא, מבח' הפנינ' לרשב"ג 2). ותכלית האנשים ההם שיהיו כמו זה אשר נראה סכל במקצב מפני שאינו יכול ללמדו להם (הוא, הכוזרי ה טז). ובאמת הוא סכל בכל דבר והרי הוא כקטן בן יומו אצלי (רמב"ם, אגר' יב.). וכן אם יהיה סכל במושכלות ועובד את ה' כפי כחו ובתום לבבו (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 76). — ומשל: הפחד מטריח יותר מן הסכל (ר"י גבישון, עומר השכחה קכ.). — ומ"ר: הלא כל דל ברעו ימך לכתב הכל ידך תמך סכל על סכלים בדבר נסמך אני אשיבך מלין ואת רעך עמך (יהודי אבן ששת, אחל במלים, שער השיר 8). אמר בזה הפרק יש  דבר ממנו אדבר עליו וממנו דבר אתפוש עצמי מלדבר עליו ואל יחשוב חושב היותנו בלתי מדברים עליו מצד היותנו סכלים בו (דונש בן תמים, פי' ספ' יציר' לו). גם בהיותי בארץ ישמעאל ראיתי כל פסקי מסכת חולין בשירים שקולים שכחתי שם המשורר והארכתי כל זה להקהות שיני הסכלים ולעור עיני הפתאים אשר ידמו פתיותם שלימות (ר' משה ן' חביב, דרכי נעם ז.). לסכלים אין להראות חצי השחוק (שד"ל, אגר' כו). — ובסמ': אין השתן מראה כי אם על עניני הכבד בלבד ושבילי השתן וזה בהיותו נכון בכל תנאיו ויבקשו רוב סכלי בני דורנו לנביא עליהם על בלתי ראות החולה ולומר אי זה חולי חלה ואם תמות ואם יחיה ויתר סכליות (ר' יצחק הישראלי, מוסר הרופאים עד, ברלין). — ונק' סְכָלָה: ואם יקח אדם עז אחד מן העדר כל העזים יביטו אליו הבטה סכלה (אבי הרלב"ג, שעה"ש ד א יט.). — ומ"ר סְכָלוֹת: דע כי החכמות הרבות אשר היו באומתנו באמתת אלו הענינים אבדו באורך הזמן ובשלוט האומות הסכלות עלינו (ר"ש א"ת, מו"נ א עא).