סֶלֶד

°, ש"ז, — א) שֶבַח ותהלה: לנקרא ראשון ואחרון מלך אדירירון מביעים סלד ורון בישר וכשרון (לבעל התפארת, יוצ' ח פסח). — ב) רתיחה וקצף: וחסדו ברע יגמול ולא יחמול בסלדו ואיה קם לדם צאני לנקם (ר"י, פרנסיס, צבי מודח, קובץ על יד א 105).

חיפוש במילון: