סֹלּוּ, סְלוּלָה, — סָלַל מְסִלָּה, שוה פני אדמה והתקינה להליכת בני אדם ובהמות וכדומ'; דרך סְלוּלָה, כבושה, עשויה ומתוקנה להליכה; דרך לא סְלוּלָה: ללכת נתיבות דרך לא סְלוּלָה (ירמ' יח יה). — ובהשאלה: דרך עצל כמשכת חדק וארח ישרים סְלֻלָה (משלי יה יט). — וְסַל מסלה: ואמר סֹלוּ סֹלוּ1 פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי (ישע' נז יד). עברו עברו בשערים פנו דרך העם סֹלוּ סֹֹלוּ המסלה סקלו מאבן (שם סב י). — ובמליצה: יחד יבאו גדודיו וַיָּסֹלּוּ2 עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי (איוב יט יב). על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו וַיָּסֹלוּ2 עלי ארחות אידם (שם ל יב).במקור נדפס 'לב יב' — ובסהמ"א: ואמר סלו סלו פנו דרך שנה עליו סלו סלו שני פעמים כנגד שתי מסלות הראויות לסולל האחת דרכי העולם הבא ונתיבותיו הטובים השנית דרכי העולם הזה ותאותיו הרעים (ראב"ח הנשיא, הגיון נפש ח:). — ובמשמ' הלך: דרוך וסלול תמיד במסלול התורה (רלב"ג, משלי ד ח). — דרכים סְלוּלִים: וכן כאשר הגיע הנפש מעיר אל עיר כמו שאמרנו וחודש התחלפות בדרכים הסלולים אל זה עם התמדת הרצון מאין שנוי בכונתו ללכת אל העיר (ראב"ד, אמו"ר ב ד. 61). וידוע כי הגוף מצד שהוא גוף אין לו התבוננות בפעולותיו רק מצד הנפש המנהגת אותה ומורה לפניו הדרכים הסלולים לבחור בטוב ולמאוס ברע (דוד בר יום טוב בר בילא, יסודות המשכיל, ד"ח נח). — ארחות סְלוּלוֹת: אורחות הסלולות חשכות ואפלות (אצבעותי, קינ'). — ובלי השם דרך, ארח: תרשישים ינהלום במרפא כנף טל גיל קול רנה לעבור בסך וטל סלולים עלות אל נכון ונשא ונטל (תחת, תפל' טל). סודר נתחיו וחיבתיו וניסך וישרו סלולים סלולים ירוץ לפרוה וקדש וטבל כבראשונה סותי בד עט וקידש והתודה בפרו במקום עולים (Elbogen, Stud. 124). דרישות לדרוש בשכנך מקום כפור שלים סלולי ציון מבקשים תפקידם הרם מכשולים (אור, מעריב ליל ב פסח). סבובי סער סלולי ספיר שפת שרפים (מי יערוך אליך, שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב, פז:). אך בתחלה יוכלו כי אם שני בתים בקו להלוך בתוך הסלולה מכאן ולהבא יוכלו הם להלוך תמיד בבית אחד ולא כבתחלה (ראב"ע, אשיר קולי שיר). — ומשמ' ישר: כי ישרים הם כלומר פשוטים וסלולים ובלא עקלקלות ולפיכך הם קרובים לדעת אותם המתבונן בהם בדרך שלא יכשל בם (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד' כז:). — ושה"פ: נאמן לאזנה נתאזר נצח עדי כן בגזרה נזר סלול צפוניה חלץ אזר (ממרה, יוצ' שבת פרה). סרסור זרוז מרץ ראש פרוז הרץ סלול שלום ותרץ הנצנים נראו בארץ (אור, יוצ' א פסח). שלישים פתחו ראשון לקלקל אצו סלול ארח לעקל (מ מועיל, יוצ' אחרון פסח).

— הִפע', °הִסְלִיל, — א) עשה דרך סְלוּלָה: גזרים הסליל בענין בשומו מעמקי ים ארח ומסלול מסים (לובש צדקה, יוצ' ז פסח). לשמור צאתך וביאתך להסליל דרכיך לישר ארחותיך בשרתה לתם לך טל ילדותיך (גנזי שכט' ג, דודסון 45). — ובמשמ' הדריך והוליך בדרך סְלוּלָה: מאסה עד צץ אב והפריחה כטל מטי הרג הסליל והטלילם בטל (אאגרה, תפל' טל). אשל נטע והעוברים הארח ובקצוי ארץ ריחו הרח תועי דרך הסליל באורח (צדק, יוצ' ב שבוע'). תרגלת ידיד להעמיד נשיה תכנת עמודיה מהתמגג תושיה תומכו אשוריו במעגלותיך יה תועים הסלילו בדרך תחייה (משולם בן קלונימוס, 127 .Elbogen, Stud). התנה מצולם גוי סלולם בכפותיך להסלילם והמים להם חומה מימינם ומשמ[אל]ם (שם 176).  —  ומקור הַסְלֵל, כמו הסליל: על כל עם ולשון ראשם להתלל בארח חיים אותם להסלל בלי להחליפם באמה אחרת אותם לחלל (אמץ, יוצ' אחרון פסח). — ב) הגביה, הרים: חטאת נעורי תצליל וים יהפכו כצליל וצדק זקנים תסליל ושועת נכאים תכליל (יושב בסתר, סליח' ד' עי"ת). ויושר מע[ש] להצילה וחיים ארו[כים] להובילה ותעדודי היוקר להסלילה ומנעמי עידון להאהילה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 78).

— הָפע', °הָסְלַל, הוסלל, — שֶׁהִסְלִילוּ אותו, ואמר הפיטן: מישרים לצדיק הוסללה אורח ממרום הערה לנו רווח (גנזי שכט' ג, דודסון 41).

— נִפע', °נִסְלָל, — נעשה למסלה: וברוח אפיך ים נסלל כי דכיתם כחלל (שם 125).