ש"נ, מ"ר סלִיחוֹת סְלִחוֹת, — א) שה"פ מן סָלַח, Vergebung; pardon; forgiveness: אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד כי עמך הַסְּלִיחָה למען תורא (תהל' קל ג-ד). ליי' אלהינו הרחמים וְהַסְּלִחוֹת כי מרדנו בו (דני' ט ט). — אלוה סְלִיחוֹת, שדרכו לִסְלֹחַ: ואתה סְלִיחוֹת חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ולא עזבתם (נחמ' ט יז). — ואמר בן סירא: ואל סליחה אל תבטח להוסיף עון על עון (ב"ס, גני' ה ה). — ובתו"מ: בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות אלא ט"ו באב מאי היא (תענ' ל:). חמשה אין להם סליחה המרבה לשוב ומרבה לחטוא והחוטא בדור זכאי וכו' (אדר"נ לט). אף אתה לך רד דיו לעבד להיות שוה לקונו כיון שראה משה כן אמר אין סליחה ידע הקב"ה מה בלבו של משה וקרא אותו לפייסו (ר' אבין, מד"ר שמות מב). אף הקב"ה ויתר לנו סליחה אחת משלו ואיזו זו עשירית האיפה (ר' יהודה בר סימון בשם ר' זעירא, שם ויקר' ג). — ובתפלה: אל מלך יושב על כסא רחמים וכו' ומרבה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים עושה צדקות עם כל בשר ורוח (אל מלך, סדר סליחות). — ואמר הפיטן: הפותח לנו שערי רחמים ומאיר עיני המחכים לסליחתו (ברכו, יוצ' יוה"כ). קדוש בתשובה שת סליחתו (קדוש אדיר בעליתו, שם). יש כאן מחילה סליחה וכפרה ככתוב בתורתך ונסלח לכל עדת ב"י ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה (סדר רע"ג ב, קעב:). כי אתה רב סליחות ובעל הרחמים (סליח' לחמישי, שם ריא:). — ואמר המשורר: במימי סליחותיך את כל אשמותי מחה ולפי רוב חסדיך את כל יגונותי דחה (ראב"ע, אלהי הודיעני). בורא למענהו בריאות עמו סליחות נמצאות וישם לקין אות קרנים מידו לו (הוא, מי כמוך אל). מחול לנו מלכנו כי פשענו על שם ולכל פשעיהם אשר פשעו בך וסמך סליחה וחטא לאב ומחילה ופשע למלך (סד' שחר' של חול, אבודרהם לו.). ועם האדון הסליחה (ככר לאדן, ד"ה א"ר גמליאל, קמג.). ועמו הסליחה (שם, ד"ה באשתו, קצה). — ב) °שם לתפלות ופיוטים שתכנם בקשה לסליחת עון: ולומר סליחות כך ראוי כשמגיע ש"ץ בחנון המרבה לסלוח אינו חותם אלא מתחיל בסליחות ובתחלת סליחות הרבה מנהגות יש יש שמתחילין כי על רחמיך הרבים ויש שמתחילין בפסוקי רצוי סליחה (סד' תעניות, סדר רע"ג ב, עח.). ואם רצה לומר סליחות ופסוקים הרבה ממה שתקנו ראשונים ופזמונים ממה שתקנו פייטנים אומר (שם קנז:). אבל סליחות ורחמים חובת היום הוא וכשמגיע לפני ה' תטהרו אומר שבע סליחות (שם קעד.). ולאחר שמסיימין הצבור תפלת וידוי אין שם ירידת שליח צבור לפני התיבה אלא כסדר שבין ראש השנה ליום הכפורים לעמוד ולסדר סליחות ודברי תחנה ובקשה (Elbogen, Stud. 36). ענינו אבינו ענינו וכו' ענינו אלהי יצחק וכו' ענינו אלהי יעקב ענינו הכל כפי שאומרים בסוף הסליחות (רש"י, תענ' יד.). וכן השיב ה"ר אביגדור כהן צדק נר"ו לר' צדקיהו ב"ר בנימין אחי השני זצ"ל שאין לאמרם בפחות מעשרה לא בסליחות ולא בתחנונים שהן דברים של קדושה וכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה (שבלי הלקט כט). ולומר במנחה (של יוה"כ) סליחות הרשות בידו וכו' שבשחרית אומרין חמש סליחות (אבן ירחי, המנהיג, הלכ' יוה"כ סד). נוהגין בספרד לומר בשבת תשובה הרבה סליחות ותחנונים ותמה אני על המנהג שהרי אין מריעין בשבת (לנדא, האגור תתקכב). ואמר בדבריו כי יש בפרשת ויחל משה רמז לסליחות מפני שיאמרו ויעבר אדני על פניו בכל סליחה וסליחה (ר"י חריזי, תחכמ' כד). והחזן אשר יאמר סליחות לעם זה אין לחטאתו מחילה (שם).