*, קל לא נמצא.

— פִע', *סִלֵּת, פ"י, — עשה סֹלֶת, נִפָּה והוציא את הַסֹּלֶת מן הקמח או החטים: ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין המסלת קב או קבים לסאה לא יאבד את השאר אלא יניחנו במקום המוצנע (תרומ' א ה) מסלת בחיטין כל שהוא רוצ' ומנקב בירק כל שהוא רוצה (ירוש' שם יא ד). למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום וא"ל הוצא ממנו כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלית לי מתוכה גלוסקא אחת יפה מנופה ומעולה (ראב"ע, תנחו' תצוה ה). למלך שנתן לנחתום כור חטים ואמר לו הוצא לי משם עשר סאין סולת חזר ואמר לו (הוציא לי) מתוך עשר שש מתוך שש ארבע כך הקב"ה סילת את הנביאים מתוך התורה ואת הכתובים מתוך הנביאים ושיר השירים נסלתה מכולן (הוא, מד"ז שה"ש, בובר 9). — ובסהמ"א: שכך מנהג הערביים שמסלתין הסלת ויש להן באצבעות צרורות טבעות ומכין הנפה בהן מכאן ומכאן ויורד הקמח (ערוך, ערך טרש). — ואמר הפיטן: ספק עתיק מפיגיה הפק ממתיק פגיה סלת סלת ספוגיה התאנה חנטה פגיה (אור, יוצ' א פסח). — ובהשאלה, נפה ונקה דבר והוציא ממנו את התמצית המובחרת: לשון השלחן ערוך מה שבירר וסילת מדעת הפוסקים ז"ל בדיני חלונות (לבוש, נזקי שכנ' קנד טז). גדולת הכח היא להפשיט הצורה ולברר ולסלת הפנימי החשוב והמעולה שבה (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהוד' ג, ט.). ראה לברר ולנפות ולסלת התלמוד כלו (ר' יהוש' בעז, הקד' שלטי הגבורים על הרי"ף ומרדכי).

— פֻע', *סֻלַּת, — שסִלְּתוּ אותו, רק בינ' מְסֻלָּת, מְסֻלָּתִים: ואקח מכם שנים עשר אנשים מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם (ספרי דבר' כא). — ובסהמ"א: ויכרה משם כרה קטנה מהדברים המסולתים שבו (כתב ר' משה מיץ, בספ' האלים ליש"ר מקנדיה).

— נִפע', *נִסְלַת, נִסְלְתָה, — כמו פֻע': כך הקב"ה סילת את הנביאים מתוך התורה ואת הכתובים מתוך הנביאים ושיר השירים נסלתה מכולן (ראב"ע,מד"ז, שה"ש, בובר 9).