*, סָמָה, — פ"ע, היה עִוֵּר, נעשה עִוֵּר,  blind sein, werden; être, devenir aveugle; to be, become blind;  רק בינ' פעו', סָמוּי, סְמוּיָה, סְמוּיוֹת: ר' יוסי אומר אפילו רגלו קטועה ועינו סמויה1 לא ישחטו אלא על מומחה (תוספת' ערכ' ד ב). הרי שהיתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בהן לחירות (ר' ששת, קידוש' כד:). — ובהשאלה, עין סְמוּיָה, שאינה רואה: בוא וראה כמה סמויות2 עיניהם של מלוי רבית (ר' יוסי, תוספת' ב"מ ו יז). בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד (ר' אבהו, כתוב' קה.). — ודבר סָמוּי מן העין, מכֻסה, שאינו נראה: שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין (תענ' ח:).

— פִע', *סִמָּא, סימא, סִמָּה, סִמְּתָה, בכנ' סִמְּאָה, סִמְיָה, סימייה, סִמִּיתִי, סִמִּיתָ, מְסַמֵּא, סַמֵּא, לְסַמּוֹת, יְסַמֵּא, — עשה שיהיה עִוֵּר,  blenden; aveugler; to make blind: אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן סימא את עין חבירו ושבר את הכלים משלם נזק שלם (ב"ק ב ו). שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שנו חיב (שם ג י). האומר סמא את עיני קטע את ידי שבר את רגלי חייב (שם ח ז). אמר לו עבדו הפלת את שני וסימית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סימיתי משביעך אני ואמר אמן פטור (שבוע' ה ה). היה רבו רופא ואמ' לו רפא לי את עיני זו סמאה שן זו ועקרה סיחק בו יצא בן חורין (תוספת' ב"ק ט כה). היתה עינו כיהה וסמאה שינו נדדה ועקרה וכו' (שם כז). האומר סמא את עיני שמזקתני קטע את ידי שמזקתני פטור (שם לב). הפיל שתי שיניו כאחת סימא שני עיניו כאחת הרי זה יוצא בן חורין ואינו נוטל כלום (מכי' משפט' ט). טפח כנגד עינו וסימייה כנגד אזנו וחרשה לא יצא לחירו' (ירוש' כלא' ח ב). שאם היה סומא וסימא3 את עינו קיטע וקטע את ידו האיך זה מקיים ועשיתם לו כא' זמם (שם ב"ק ח א). אמרה לו (אשת פוטיפר ליוסף) הריני חובשתך בבית האסורין אמר לה ה' מתיר אסורים וכו' הריני מסמא את עיניך ה' פוקח עורים (יומ' לה:). על שפת ירדן עמדה (הצרעה) וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה (ר"ש בן לקיש, סוט' לו.). הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעיה פטור (ר"א, קידוש' כד:). יכול סימא את עינו מסמא את עינו קטע את ידו מקטע את ידו וכו' ת"ל מכה אדם בהמה מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין (ב"ק פג:). מפני מה אמרו מים אחרונים חובה שמלח סדומית יש שמסמא את העינים (חול' קה:). — פילוסופוס אחד שאל את רבי הושיעה אמר לו אם חביבה הוא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון אמר לו מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומניח את פאת זקנו אמר ליה מפני שגדל עמו בשטות א"ל אם כן יסמא את עינו ויקטע את ידיו וישבר את רגליו על ידי שגדלו עמו בשטות (מד"ר בראש' יא). לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם הם מבקשים לסמותה (רבי אחא, שם מב). — סִמֵּא זרוע של פלוני: אמ' נתמלא רוגזיה לבן כוזיבא יהב ליה חד בעיט' ברגליה וקטליה יצאת בת קול ואמר' הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו אמרה לו אתה סימית זרוען של ישראל סימית עין ימינן (שם איכ', בלע יי'). — עשה את עצמו כאלו היה סומא: המסמא את עינו והמצבה את כריסו והמקפח את שוקיו אין נפטר מן העולם עד שיחלה כך (תוספת' פאה ד יד). — ובהשאלה, סִמֵּא את עיניו, שלא יראה את האמת: מה עשה (יעקב) עמד ושלח (לעשו) דורון כדי לסמות את עיניו שנא' כי השוחד יעור עיני חכמים (מד"ר בראש' עה). — ובסהמ"א: ועוד אכתוב דרך האמת בהלכות קוסם ומנחש לסתום פי הוברי שמים המסמים עינים כי רואים והאמת אינם יודעים (צידה לדרך א לא).

— נִפע', *נִסְמָא, נִסְמֵת, נסמית, — שסמאו אותו:  או הטיט נכנס בעינו והוא נסמא והיו בעלי מומין כיון שבאו למדבר סיני א' האלהים כך היא כבודה של תורה שאתן אותה לדור בעלי מומין (ר' תנחומא בר' אבא, מד"ר במד' ז). — וְנִסְמֵת עינו: ובני יונה שעבר זמנן שיבש גפה ושנסמית עינה וכו' מטמאה בבית הבליעה (זבח' ז ה). מי שנסמית אחת מעיניו אינו רשאי לדון (תוספת' נגע' א ז). בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשתברה רגלו הרי זה ישחוט ע"פ ג' (בכור' לו:). למלך שהמלך ובני עמו בדרך ומהלכים בקרוניא עד שהגיע למקום צר ונהפכה קרון שלו על בנו נסמת עינו נקטעה רגלו (ספרי דבר' כו). — ובסהמ"א: ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם (והזהיר, ויקרא סא.). אם הנחבל אומר נחרשתי או נסמית עיני ואיני רואה ואיני שומע אינו נאמן שאין אנו מכירים הדבר ושמא יערים ואינו נוטל הנזק עד שיבדק (שו"ע חו"מ, חובל תכ לג). נסמית בדוק שבעין (רעמב"ט, ב"מ ו ג).

— פֻע', *סֻמָּא, סֻמָּה, יְסֻמּוּ, יסומו —  כמו נפע': הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו (נחום איש גם זו, תענ' כא.).

— הִתפ', נתפ', *הִסְתַּמֵּא, נִסְתַּמֵא, מִסְתַּמֵּא, — נעשה סומא ועִוֵּר: פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח נסתמא וחזר ונתפתח שפוי ונשטתה וחזר ונשתפה כשר (תוספת' סנה' ה ד). היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פיקח ונתחרש פיתח ונסתמא שפוי ונשתטה פסול (ב"ב קכח.). ומפני מה מי עינים מלוחין שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה מיד מסתמא אלא על שהן מלוחין פוסק ואינו בוכה (תנח' חקת א). — ובסהמ"א: שמעשה היה בשפחה אחת שהיתה למר שמואל מרדה עינה בשבת צעקה ולא השגיחו בה נסתמא עינה יצא מר שמואל ודרש עין שמרדה מותר לכחלה בשבת (והזהיר שמות יז:)