*, ש"ז, מ"ר סַלָּתִּים, – איש הָעֹשֶׂה סֹלֶת: ים נפה של סלתים1 טמא וכו' וחכ"א כלם טהורין חוץ מתלוי נפה של סלתין ותלוי כברת גרנות (כלים יה ג-ד).  ומפני מה נפה של סלתין2 טמא מפני שהוא מחזירו לכלי ושל בעלי בתים טהור עד שיחזירו לכלי ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף של סלתין3 טהור (נפה) עד שיחזירו לכלי (תוספת' שם ב"מ ה ה). – ובסהמ"א: כלי עץ שהסלתים מרקדין עליו את הסלת מתטמא ושל בעלי בתים טהור (רמב"ם, כלים ה א).