ש"ז, מ"ר סַמִּים, — מין בֹשם, או צמח, שריחו נאה1, Spezerei; épice; spice: ויאמר יי' אל משה קח לך סַמִּים נטף ושחלת וחלבנה סַמִּים ולבנה זכה בד בבד יהיה (שמות ל לד). — קטרת סַמִּים: שמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטרת הַסַּמִּים (שם כה ו; גם שם ל ז; שם לא יא; שם לה ח; שם טו; שם כח; שם לט לח; שם מ כז). ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הַסַּמִּים לפני יי' אשר באהל מועד (ויקר' ד ז; גם שם יו יב). ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הַסַּמִּים ומנחת התמיד ושמן המשחה (במד' ד יו). הנה אני בונה בית לשם יי' אלהי להקדיש לו להקטיר לפניו קטרת סמִּים וכו' (דהי"ב ב ג; גם שם יג יא). — ואמר בן סירא: שם יאשיהו כקטרת סמים הממלח מעשה רוקח (ב"ס גני' מט א). אל מארץ ברא שמים2 וגבר מבין אל ימאס בם (שם לח ד). — ובתו"מ במשמ' צמח המשמש לכתיבה: כתב בדיו בסם וכו' על שני כותלי זוית וכו' והן נהגין זה עם זה חיב (שבת יב ד). היתה כתובה (המגלה) בסם ובסקרא ובקומוס ובקנקנתום על הניר ועל הדפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו (מגל' ב ב). בכל כותבין בדיו בסם בסקרא ובקומוס ובקנקנתום ובכל דבר של קיימא (גיט' ב ג). — ולרפואה: החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת (רבי מתיה בן חרש, יומ' ה ו). אבל אומר לו סם פלוני יפה לה סם פלוני רע לה (נדר' מא:). שש דמעות הן שלש יפות ושלש רעות של בכי ושל עשן ושל בית הכסא רעות של סם ושל שחוק ושל פירות יפות (אדר"נ מא). וכשעמד המלך ממשכב הצהרים אמר לשני סריסיו הנוהגים להשקותו השקוני נתנו לו סם בקיתון של זהב (פדר"א נ). בר סירא אמר אלוה העלה סמים מן הארץ בהם הרופא מרפא את המכה ובהם הרוקח מרקח את מרקחת (מד"ר בראש' י). מה סמים הללו מהן ירוקין מהן אדומים מהן שחורים מהן לבנים כך שמים פעמים ירוקין פעמים אדומים פעמים שחורים פעמים לבנים (שם ד, הוצ' תיאוד'). — סַם יבש: סם יבש שעל גבי מכה והכוחל שבעין הרי אלו אין חוצצין הדם (תוספת' מקוא' ו ט). אמר ר' ישמעאל בתחלה מודיעה כהן של מים המרים אומר לה בתי אומר לך המים המרים האלה דומים לסם יבש הנתן על גבי בשר חי ואין מזיקין כשהוא מוצא מכה מתחיל לחלחל (מד"ר במד' ט). — סַם המות3, צמח הממית: אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות (חול' ג ה). אחוזת הדם המעושנת והמצוננת הלעיטה תלתית תיאה הרדפני סם המות צואת תרנגולים כשרה (תוספת' שם ג יח). כל זיעה היוצאת מהאדם סם מות הוא חוץ מזיעת הפנים (ירוש' תרומ' ח ה). ניתן לו סם המות בקיתון זהב ושמע מרדכי לשונם ונכנס והגיד לאסתר ואסתר הגידה למלך בשם מרדכי (פדר"א נ). — סם חיים: אדם נותן סם לחבירו לזה יפה ולזה קשה אבל הקב"ה אינו כן נתן תורה לישראל סם חיים לכל גופו (ר' יהודה בר' חייא, עירוב' נד.). מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה (ריב"ל, יומ' עב:). ושמתם סם תם נמשלה תורה כסם חיים משל לאדם וכו' (ת"ר, קידוש' ל:). למלך שהיה לו פרדס מסרו לאריס והיו בו שתי אילנות כרוכים זה לזה בכרך אחד אחד של סם חיים ואחד של סם המות (רבי חייא, מד"ר בראש' סא). מה הדבור' הזו דובש' לבעל' ועוקצה לאחרים כך הן דברי תורה סם חיים לישראל וסם המות לאומו' העול' (שם דבר' א). אמרו רבותינו מעשה ברוכל אחד שהיה מסבב בעיירות והיה מכריז ואומר מי מבקש סם חיים וכו' (תנחו' מצורע ה, בובר). — ובסהמ"א: שכל השותה סם או כל דבר רפואה אין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו (מחז' ויטרי 29). האדם ישלים חושיו כרופא הבקי בסמיו אבל יהיה כרופא הבקי אשר הוא חושב על הנוסחא ומשים מכל סם שיעור ידוע (תק' מדה"נ לרשב"ג יא). כאשר יעשה הרופא החכם שמשתמש בסמים שדרכם להזיק בתועלת הגופות כסמים הממיתים וזולתם (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ט). ואם תמרי את עצתו ותטי לדעת היועץ השני שהוא כנגדו בכל עניני' ותשתמשי בהם כאשר ייעצך תשובנה מדותיך המשובחות מגונו' כרופא הכסיל אשר ימית בסמים המועילים מפני סכלותו (שם). וכמעט אומר כי לא הלצת בעדם בתחלה אלא להטיל סם זה באחרונה (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 19). וכשם שחולי הגוף שסכלו דרך הרפואה ובריאות שואלים את הרופאים ומודיעים אותם היאך רפואתם ובמה מתרפאין ומשערים דרכי רפואתם ואומרים להם התרפא בסם פלוני ואכלו מאכלות כך וכך (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ב ה). אלהים יצר סמים למרפא ונפש דעת לא תקוץ בם (ב"ס, ב"ז לח ד).—  ואמר הפיטן: זבד סמים שמור צרור המור (יוצ' א פסח, מחז' איטל' א קג:). — ואמר המשורר: ורקמת גלמים ורקח סמים בגאונך (ר"י אבן גיאת, קנינך, שער השיר 20). בסם לבך תרפא חלי לבך ועיניך ובלשון מעשה אשר דבר לשונך (ר"ש הנגיד, ב"מ 97). והנה צפון תעיר סמיה ותימן תביא בשמיה (רמב"ע, לגביר דעות, בודל'). לשור על אנשים ולשאול בהם אנושים להראותם רקחים וסמים ומיני עשבים ובשמים (ר"י בן זבארה, שעשוע' י כא). חיים בטוב טעמה ואור שמש בזיו לחיה והמור מרקחות סמיה (ר"י חריזי, תחכמו' כז). — סם המות: באפרזתא כלומר סם המות דבהמה דלא חזי לבהמה (רגמ"ה, ב"ב כ.). ויהי אחרי הדברים האלה אשר עשה אלכסנדר ואשר ראה אז חשב בלבו אנטיפטרוס שר צבאו להמית אלכסנדר במשקה סם המות ויקח אנטיפטור את סם המות בבבל וישימהו בכלי עופרת כי מרוב חוזק הסם לא היה יכול להשימו בכלי נחשת וכו' כי בקש הסם יותר חזק שהיה אפשרי אצלו (יוסיפון קי). ואז בא אנטיגנוס בן אריסובלס הקט' לפני קיסר ויבך ויספר לו על אביו אשר השקוהו חבירי פומפיו' אנשי ירושלם סם מות בעצת הורקנוס — (שם רלו). ושלחו לו (לאנטיפ') כלי אחד קטן מלא סם המות להשקות את המלך (שם שלא). שתיית סם המות טוב מן הדאגה (ר"י א"ת, מבח' הפנינים לרשב"ג 18). יערה בתבל הלכה בסמי מות מסוכה ואם מתקה ראשונה מרה תהיה באחרונה (ר"י אבן גיאת, מה יתרון לאדם, שער השיר 22). כי את כמו גנה וסם מות פריך (ר"י חריזי, הענק ו). סמנים מנגדים סמי המות במזג כמו החלתית המנגדת לארס העקרב בסגולה (קאנון ד ו ג א). כסמי מות כי יתערבו במטעמי אכל יחניקו טועמיהם ולמר נהפך המתק (שלום הכהן, ניר דוד 51). רק פה ושם נשא ראשו צמח כמין הברקנים מצבע צהוב כהה עם נקודות שחורות הידוע בשם צמח סם המות (גוטלובר, ממצרים של פרנקל 47). — סמי התשובה: מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו מידו היה זה החולי ובידו רפואתו אם רצה לחיות מחליו והם סמי התשובה אספם ברעיון ושחקם במדוך הנחמה וכובר אותם בכברות החכמה ומחברם בחבש התבונה ושותה אותם (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ב טז). — סַם הָעִטּוּש: בקשה אותי בקול נעים לאכול מיני מתיקה מטוגנים אשר יקראו המצריים בשם "מאגוע" הנעשה מתערובות חלב שומשומין וכו' סם העיטוש (ניעסווארורץ) ועשבים נותני ריח (גוטלובר, ממצרים של פרינקל 41).