סעה

1, ממנו סֹעָה.



1 [בערב' שַׂעַי سعى , מהר ורץ בכֹח, בסור' סעא, תקף את פלוני, ואולי כן באשור' סִאוּ (Del., Handw. 488). ר"י חיוג נטה פעל זה כך: סעה סעיתי אסעה מרוח סועה מסער (ג ספרי דקדוק, הוצ' נוט 88).]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים