*, ש"נ, מ"ר סְעוּדוֹת, — אכילה ובפרט אכילה קבועה שמזמינים לה אורחים  Mahl, Mahlzeit; repas, banquet; meal, feast: אילו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה (ברכ' ח א).  נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות בשחרית מצילין מזון שתי סעודות במנחה מצילין מזון סעודה אחת  (שבת טו ב).  והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה (אבות ג טז).  ועוד מנהג אחר היה בירושלם מוסרין סעודה לטבח  נתקלקל דבר בסעודה עונשין את בטבח ( תוספת' ברכ' ד ח).  כל סעודה שאין בה שריף אינה סעודה (ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, ברכ' מד.).  הלכך אפילו גמר סעודתו יחזור ויברך (רבינא, שם נא.). ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רבי חידקא אומר ארבע (שבת קיז:).  ת"ר כל תלמיד חכם המרבה סעודתו  בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו (פסח' מט.).  סעודתך שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה (ר' חיא, גיט' ע.).  לאדם שעשה חופה לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד (ובלבל) [ופזר] את חופתו משום ר' יהושע בן קרחה, סנה' קח.).  למלך שיצא לדרך והיו מביאים לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדק (מד"ר במד' יג).  לעולם יהא אדם קפדן בתוך סעודתו (ד"א ו). —  עשה סְעוּדָה: כשעשה רבן גמליאל סעודה לחכמים היו כל חכמי ישראל מסובין אצלו ועמד רבן גמליאל ושמשן אמרו אין אנו כדאין שישמשנו (מכי', וישמע יתרו א).  יעשו סעוד' והן מתרגלין לבא דרך סעוד' (רב הונא, ירוש' נדר' יא יג).  רבנו נעשה סעודה לאנטונינוס בשבת הביא לפניו תבשילים צונן אכל מהם וערב לו עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילים רותחין (מד"ר בראש' ב, הוצ' תיאודור).  למלך שעשה סעודה והיה קורא בכל יום אומניות וכו' (תנחו' בהעלותך ג). — ובסהמ"א: דיילא שמש רגיל להיות שכיר לעושה סעודה לתקן תבשילין (רש"י, עז מ:).  ובית דין מכניסין אותן כולם למקום אחד ועושין להן סעודות גדולות כדי שיהיו העם רגילין לבא (רמב"ם, קדוה"ח ב ז). —  עשה בִסְעוּדָתוֹ, עבד בעד מזונו: אם היו עושין עמו בסעודן1 או שהי' בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ד' (ירוש' ברכ' ב ה).  כאן בעושין בשכרן כאן בעושין בסעודתן (בבלי שם טו.). — טרח בִּסְעוּדָה: שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה (רבא, יבמ' קז.). — הלך בִּסְעוּדָה, אל סְעוּדָה: על כל המתים הוא אסור לילך בסעודה עד שלשים יום (ירוש' מו"ק ג ח). — נכנס בִּסְעוּדָה: כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמין על השטר אלא א"כ יודעין מי חותם עמהן וכו' ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן (סנה' כג.). — ישב בִּסְעוּדָה: למלך שהיה יושב בסעודה בא כלב אחד וניזדווג לו (רבי חמא, מד"ר בראש' נז). — סֵדר סְעוּדָה: באיזה צד סדר הסעודה אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלים ועל גבי קתדראות עד שנכנסו כלן וכו' (תוספת' ברכ' ד ח). — צרכי סְעוּדָה: א"ל ריש גלותא לרב ששת אע"ג דרבנן קשישי אתון פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו (ברכ' מו:). — סְעוּדַת שלמה בשעתו: מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור לי פועלין הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו2 לא יצאת ידי חובתך עמהן וכו' (ב"מ ז א).  בן סורר ומורה אפילו העלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיתן לתוך פיו כשיעור (תוספת' סנה' יא ו).  אכל סעודת ט' באב משש שעות ולמטן אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר (ירוש' תענ' ד, גני' 182). — סְעוּדַת מלכים: מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושי' את המליח עיקר (רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, שם ברכ' ו ז). — סְעוּדַת עם הארץ: תני לא ישמש חבר במשתה עם הארץ ולא בסעודת עם הארץ אלא אם כן היה הכל מתוקן ומעושר מתחת ידו (שם דמאי ב ב). — סְעוּדַת אֵירוסים: ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו וכו' (פסח' ג ז). אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין אבל לא סבלונות (ר' יהודה,שם מט.). — סְעוּדַת חתן: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות שנאמר קול ששון וכו' (רבי חלבו בשם רב הונא, ברכ' ו:).  השולח סבלונות לבית חמיו שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אינן נגבין (ב"ב קמו.).  בשלמא נישואין בלא סעודה איכא שמחה אלא אירוסין בלא סעודה מי איכא שמחה (יבמ' מג:). — סְעוּדַת משתה: ר' עשה סעודת משתה בנו קרא ר' לכל רבנן (מד"ר קהל', מה יתרון). — כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי ליהנות ממנה (רבי שמעון, פסח' מט.). — סְעוּדַת הרשות: לא אכל רב מההוא בישרא מ"ט אי משם איעלומי הא לאו איעלם וכו' אלא סעודת הרשות הואי ורב לא מתהני מסעודת הרשות (חול' צה:). — סְעוּדַת קבע, סעודה קבועה שאינה ארעית: הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשרה פעמים ד' אמות (ברכ' כג:). — סְעוּדַת הקזת דם, אכילה אחרי הקזת דם: כל המקיל בסעודת הקזת דם מקילין לו מזונותיו מן השמים (רב ושמואל, שבת קכט.). — סְעוּדָה המפסיק בה, סעודה לפני התענית: לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר (ר יהודה, תענ' ל.). —  וכן °סעוּדָה המפסקת: ובסעודה המפסקת לא יאכל אדם שני תבשילין (אבן ירחי, המנהיג, ת"ב כ). — מְזֻמָּן לִסְעוּדָה: אלא אדם שיש לו בן למול או נטל אשה מי שמח מי שהוא מזומן לסעודה [וכן יעקב הוא מזומן לסעודת] הקדוש ברוך הוא שהוא עתיד [לעשות]  לצדיקים לעתיד לבא וכו' לפיכך כשתבוא [סעודת] גאולה הוא שמח שהוא מזומן לסעודה (פסיק' רבת', תקעו). — ובסהמ"א: גם הסעודה לפגרים להחליפם כח חלף אשר ישאב אויר וכל יגיעת כח (השג' רסע"ג על חוי הבלכי, דודסון 70).  והכל מתוקן לסעודה זה כינוי של מיתה מלמד שהכל מתוקן למות וכו' ולמה נקראת מיתה סעודה ללמדך כשנקראין בני אדם לסעודה הכל נכנסין בפתח אחד וכו' אף בשעת פטירתו מקרה אחד לצדיק ולרשע (ערוך, ערך סעד).  סגני כהונה ישביעוהו וערב יום כפור לאכל סעודה רבה ימנעוהו ודורשי יי' לא יחסרו כל (ראב"ע, אזכירה סדר עבודה).  דע מה לפניך ובל שים פניך על כל פנים שמו את פניהם דיללו ממנו סעודת מקראו עדיך ריר טינוף קרי קראו (.Elbogen, Stud. 132) יזכהו חזות בנין דבירו בעוז ויקר חזות יום הסעודה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 85). — ובבית האבל: עשר' כוסות התקינו בבית האבל שלשה לפני סעודה ושלשה תוך הסעודה ארבע לאחר הסעודה (טויו"ד שעח).