1, סָף, ש"ז, כנ' סִפִּי, סִפָּם, מ"ר סִפִּים, — סַף הַבַּיִת, — א) המפתן בפתח הבית, Schwelle; seuil, threshold: ויקם אדניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פלגשו נפלת פתח הבית וידיה על הַסָּף (שפט' יט כז).  ראיתי את יי' נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הַסִּפִּים ובצעם בראש במקור נדפס 'כשאש' כלם  (עמו' ט א). וינועו אמות הַסִּפִּים מקול הקורא (ישע' ו ד).  הַסִּפִּים והחלונים האטמות והאתיקים סביב לשלשתם נגד הַסַּף שחיף עץ סביב והארץ עד החלונות (יחזק' מא יו).  בתתם סִפָּם את סִפִּי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני ויניהם (יחזק' מג ח).  ויחף את הבית הקרות הַסִּפִּים וקירותיו ודלתותיו זהב (דהי"ב ג ז). — וְסַף השער: ויבוא אל שער אשר פניו דרך הקדימה ויעל במעלתו וימד את סַף השער קנה אחד רחב ואת סַף אחד קנה אחד רחב והתא קנה אחד ארך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות וְסַף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד (יחזק' מ ו-ז). — ב) בהרחבה, החדר הראשון שלפני החדרים הפנימיים של הבית, ישבו בו שמרי הבית, Eingangsraum; vestibule: היא באה בְסַף הבית והנער מת (מ"א יד יז).  גם קאת גם קפד בכפתריה ילינו במקור נדפס 'עלינו' . קול ישורר בחלון חרב בַּסַּף כי ארזה ערה (צפנ' ב יד). — שומר הַסַּף, פקיד הממֻנה על שמירת המקדש: מעשיה בן שלום שמר הַסַּף (ירמ' לה ד). — וכן שֹׁמרי הַסַּף, כהנים: ונתנו שמה הכהנים שמרי הַסַּף את כל הכסף המובא בית יי' (מ"ב יב י; גם שם כב ד; שם כג ד; שם כה יח). — ולויים: ויבאו אל חלקיהו הכהן הגדול ויתנו את הכסף המובא בית אלהים אשר אספו הלוים שמרי הַסַּף (דהי"ב לד ט). — ופקידים בבית המלך: בגתן ותרש שני סריסי המלך משמרי הַסַּף (אסת' ב כא; גם שם ו ב). — שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים במקדש: הקרחים על מלאכת העבודה שמרי הַסִּפִּים לאהל ואבתיהם על מחנה יי' שמרי המבוא (דהי"א ט יט). — וכן שֹׁעֲרֵי הַסִּפִּים: לכהנים וללוים לשערי הַסִּפִּים (דהי"ב כג ד). — ושֹׁערים בַּסִּפִּים: כלם הברורים לשערים בַּסִּפִּים מאתים ושנים עשר (דהי"א ט כב). — ובמדר': שבא זקן אחד מארץ כנען לראותך ואמר שסף הבית שאינה טובה (פדר"א ל).  כך אמר ר' נחוניא בן הקנה בשבעה היכלות יושב טורטורסי"אי יי' אלהי ישראל חדר בתוך חדר ובפתח כל היכל והיכל שומרי הסף שמונה ארבעה מימין המשקוף וארבעה לשמאל המשקוף (היכלות טו, ביהמ"ד ילינק ג). —  ומ"ר: היו רואין (הצפרדעים) ועולין לתוכן והיו אומרים אנו שלוחן ממי שאמר והיה העולם והיו הספים2 נבקעים לפניהם (מדר' תהל' עח יא, בובר). — ובתי הַסִּפִּים: ואם תאמר אצל בתי השיש ובתי הספים2 לא היו עולים אתמהא אמר ר' שמעון זה אחד מתשעה דברים שהשליט הקב"ה רך על הקשה וכיון שהיתה הצפרדע באה ואומרת אני שלוחה של הקב"ה מיד השיש נבקע והיתה עולה (שם קה ט). — ובסהמ"א: ומזוזות וסיפין ופצימין ענין אחד הם אלא שמזוזות אינן ממלאין רוחב שערי האבנים וסיפין ממלאין רוחב שערי האבנים (ר"ת, ספ' הישר, שו"ת צו). שהיו הספים שוכבים בארץ והיה מצוהו שיקבע שם מזוזה (המאירי, יומ' א, יא:).  לאדם צנוע בסיפי הבית אע"פ שיום הוא ואור גדול בעולם אין אדם רואה בתוך ביתו אא"כ הכניס בו נר (זוהר בראש' השמט', רסד.). — ומצוי בלשון הפיטנים והמשוררים: תפיץ עמים בקיצפך הפיצץ תושב על סיפך ואבל לששון יוהפך (Kahle, Masor. d. West, כא). אבד יקותיאל אשר האבדים בו עתקו חיל וגם גברו כפתור אשר הכה וספים רעשו יכין אשר נפל וגלות סרו (רשב"ג, בימי יקותיאל). — לכן ירא קרות זמן טרם ספים יהי מרעיש ויך כפתר (ר"י חריזי, הענק קמא). אבל חפצי נתן ספי לספי מתי מוסר ובינימו מליני (רמב"ע, הקיצותי, שער השיר 71). כי השכינה שכנה לך עדי נתנה ספה בספך והדרה בהדריך (ר"י חריזי, תכחמו' לה). לנו שלות בחרון אפך מעת נתנו ספינו את ספיך וסכרתנו בשצף קצפך (כי תם, קינ', מחז' איטל' א, קעא.). יונים בענפי ההדסים קוננו רעות בפיהם מתקו תמיד ואש ינחמו כי נפרדו מהם ועל קנאה במורשי לבבם צפנו חורב בספם בחיל יתאוננו מתום ומיושר כחרש יבשו התאבקו יחד כוכביהם ואת משוד ומכסל כפרים שמנו (רמב"ע, אם אהלי, או"נ ב, 185). שאי על שפים קינה וסבי כל אגפיך וצעקי לפני יי' על חרבן ספיך (שכורת ולא מיין, קינ'). יחידה שחרי בית אל וספיו וכקטרת תני שירך באפיו (ר"י הלוי, יחידה, שער השיר 101). טרם ראותך בצל קירות לבבי מקום משכנך לא בצל ספי וקורתי (ר"י אבן גיאת, מבין עפאים, שם 125). ותען ירושלים ותאמר בהיותי בימי חרפי השכינה שכנה בספי וחמדו ארצי מלאכי גבוהים (ר"י חריזי, תחכמ' מז). ובנוך ובספך הבאתו ירושלם שפוך את קצפך לרעים משמים (יציץ צור, סליח' שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב, צח.). אמונים בני מאמינים הנאמנים בבריתך באים ליקד ולכרוע בספי חצרותך (אמונים, סליח' מנח' יוה"כ). נחרב דבירי וסף מקדשי ואבדו חכמי ובית מדרשי (רמב"ע, נלאה להליל, שבת איכה, ספרד'). לחרבן מקדשה ושממות ספיה תתיפח תפרש כפיה כאשה עזובה מדודה נפרדה (איך ידידות, קינ'). יום יום ספך אדרשה ופניך אבקשה צורי לעזרתי חושה (ר"י נגארה, לבי ובשרי וטוחי, עולת תמיד קכה). שחרתי ספך בגיל ורנן ומעשה תקפך בשיר אשנן (יחד כוכבי בקר, שם קפב). שחרתי ספך כרוח חן ותחנונים התחנני על כי ארך קץ שברך רב שנים (יתאו המלך, שם קפז). בו נחרב עירי וסיפי נשרפו (אחי שעו מני, קינ', שם עולת חדש כא). מלא את ספה כבוד עד ספה וראה כי שבעה בחרפה (יורה חץ שנון, שם עולת תמיד קצא). רצועי ספיך וסובלי קצפיך (זכר' סעד, ספ' המוס' כ"י תימני', מחב' יב).