1, סָף, ש"ז, מ"ר סִפִּים, — כלי מתכת וכדומ' להחזיק בו נֹזלים, דם וכיוצא בזה, Becken, Schale; bassin; basin: ולקחתם לכם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בַּסָּף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בַּסָּף2 (שמות יב כב).  ואת הַסִּפִּים ואת המחתות ואת מזרקות וכו' ואת הכפות ואת המנקיות אשר זהב זהב ואשר כסף כסף לקח רב טבחים (ירמ' נב יט). — וגם לשתות ממנו: הנה אנכי שם את ירושלם סף רעל לכל העמים (זכר' ב יב). — ואמר הפיטן: מסוך סף רעל חיימו המרר והרעל (רשב"י הבבלי, אין צור, יוצ' שבת א חנוכ').  יזם צורר הנגעל הרוני סף רעל וישקני מי רוש (יי' אויב גבר. שחר' צו"ג).  ולא נכחד מידיד צאתי ובואי בהיותי אצלי במוצאי ובואי כי העיר קטנה וסף רעל מכונה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 131).  את סף הוקם על תשים סף רעל אל עמים מעלו בו מעל (ר"י נגארה, יורה חץ, עולת התמיד קצא.).