ש"נ, סמ' סַעֲרַת, מ"ר סְעָרוֹת, סמ' סַעֲרוֹת, — כמו סַעַר, סופה, רוח עזה מאד: ויעל אליהו בַּסְעָרָה השמים (מ"ב ב יא). מעם יי' צבאות תפקד ברעם וברעש וקול גדול סופה וּסְעָרָה ולהם אש אוכלה (ישע' כט ו). וגם נשף בהם ויבשו וּסְעָרָה כקש תשאם (שם מ כד). תורם ורוח תשאם וּסְעָרָה תפיץ אתם (שם מא יו). וארא והנה רוח סְעָרָה באה מן הצפון (יחזק' א ד). היה גשם שטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה סְעָרוֹת תבקע (שם יג יא). ובקעתי רוח סְעָרוֹת בחמתי וגשם שטף באפי יהיה שם יג. ויי' אלהים בשופר יתקע והלך בְּסַעֲרוֹת תימן (זכר' ט יד). ויאמר ויעמד רוח סְעָרָה ותרומם גלים יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג (תהל' קז כה-כו). יקם סְעָרָה לדממה ויחשו גליהם (שם כט). אש וברד שלג וקיטור רוח סְעָרָה עשה דברו (שם קמח ח). ויען יי' את איוב מן הַסְּעָרָה ויאמר (איוב לה א). — ובהשאלה, במשמ' חֵמָה עזה, קצף גדול: הנה סַעֲרַת יי' חמה יצאה (ירמ' כג יט). — ובתו"מ: והרוח תלויה בסערה וכו' וסערה עשאה הקב"ה כמין קמיע ותלויה בזרועו שנ' ומתחת זרועות עולם וכו' (ר' יודה בר פזי, ירוש' חגי' ב א). סערה תלויה בזרועו של הקב"ה שנא' ומתחת זרועות עולם (ר' יוסי, בבלי שם יב:). איוב בסערה חרף וכו' אמר לפניו רבונו של עולם שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב (רבה, ב"ב טז.). — ובסהמ"א: ויהיה סערת רעמים בשמים ורעש[ים] גדולים בארץ (גנז' שכט' ה, גינצבורג 322). כי כאש' תבא בפלג הים אין להשמר מן הסערה מפלגי הים ומגלי הים (יוסיפון שעג). בים ובשונית טהור איזו היא שונית כל מקום  וכו' שמגיע לשם הים בעת הסערה (ערוך ערך שנית). כן ימצא רוב עמי הארץ והרבה מחשובי בני אדם על הענין הזה והוא שהם תמהים מדבר שהם רואים אותו ולא הרגילו לראותו כקדרות השמש והירח והברקים והרעמים והזיקות והסערה (ר"י א"ש, חו"ה, חשבון הנפש ג). הזעף הגדול של הרוחות הקשות הוא שהשטן מתחבר ביניהם ובפרט באותם שיוצאים מן הארץ והם רוח סערה (רמח"ל, פתחי חכמה). — ואמר הפיטן: הנשים ההגונות לכם ישיבה הוכערו וסערה בם נשבה (קרובץ לפורים, סדר רע"ג ב, רכג.). ליום הדין היה חרד ורגז לשאתו ואל קול סערתו (ר"י אלחריזי, הענק רח). אזי מסערת חשקה אשר לבי מאד הירך עניתיו דוק ותשכח כי בחיק עפרתך שדרך (עמנ' מחב' ז). — וכמו כן סְעוּרָה, ואמר הפיטן: ברוחך שופרו חזקים בתבונה בוססה תבל על מכונה גיה קראת להעיר עיפה גאה דרכך בסעורה וסופה (Elbog. Stud. 126). — ומ"ר, ואמר המשורר: וארא רוחות וסופות נושפות ומרחפות סערות וזועות וזיעים מפרק הרים ומשבר סלעים (ראב"ע, אגרת חי בן מקיץ). — ובחכמת הרפואה, סַעֲרֲת החֹלי: לחקור בכל מיני המאכל הראוי להאכיל את החולים באורך ימי תחלואיהם בהתחזק עליהם סערות החולי (אסף 122). והזיעה הקרה והפלצית והסערה הבאים מהקדחות יבא משם (מהמתנים) (ר"מ אלדבי, ש"א ד, סו:.).