°, ת"ז, נק' סָפָה, מ"ר סָפים, — מה שהוא סָף, עובר וכלה: כי הם יבטחו בכחם הכלה ובגבורתם הספה ואתם תבטחו בכח יי' אלהינו אשר לא יכלה ובעוז גבורתו אשר לא תסוף (יוסיפון כ, דפו' פרנקפ'). — ואמר המשורר: ואל תכאב לדבר סף ונודד ולא תדרך סלול יחיד ובדד (רה"ג, מוסר השכל, לקו"ק 70). הן כחשו וטיט רפשו הלא נפשו יודעת עת ביתו וחיתו כרוח סף ונוסעת (רמב"ע, מרי שגיון, הוצ' דוקס 66). אלהים חי וגם קים עדי עד וכל חיים אשר יצר ספים (ר"מ דרעי, לקו"ק נט). עדי עש תהי ספה וחוג צדק ומאדים (הוא, שם פב). ולאל היא יקר תבל יהיה סף ובעדה כל יקר נוצר ונברא (ר"י חריזי, תחכמ' מב). — ובכל המשמע' יחד: בכוס שהם יצק יין כעין הדם אשר בסף1 אשר יחזיק לבב חלש ויבא בקרב עם סף2 ואשתה עד מראשותי בלא בין יהיו בסף3 וכליל כל יגון לבי בעת הקיץ ורגלו סף4 (רמב"ע, התרשיש ב פח).