פיו"ע, סָפְתָה, סָפוּ, לִסְפּוֹתָה, תִּסְפֶּה, — א) פ"י, סָפָה את פלוני, השמידו, אִבְּדוֹ מן העולם Wegraffen; anéantir; to sweep away, destroy:  ויגש אברהם ויאמר האף תִּסְפֵּה צדיק עם רשע אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תִּסְפֶּה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה בראש' יח כג-כד. יבשו ויחפרו יחד מבקשי נפשי לִסְפּוֹתָהּ יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי תהל' מ יה. — ודָבָר לא בעל חי סָפָה אותו, אִבְּדוֹ, החריבו: ביום ההוא יגלח יי' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תִּסְפֶּה והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן ישע' ז כ-כא. — ובמדר': בשר ודם האף סופה אותן שמא אף אתה כן תספה צדיק עם רשע תנחו' וירא ח. — ואמר הפיטן: דברתי באש קנאתי בית מרי לספות הנני אליה באף ורוח זלעפות אז בבוא יום, סליח' י' טבת. חגרי לבוש שק עלי ההבערה אשר יצתה לחלק וספתה את תלוליך שאלי טרופה, קינ'. ויהי כאשר דמתה הגבירה כן היתה לחם לא אכלה ומים לא שתתה עד אשר רוח ספתה ארור אפה כי עז ועברתה כי קשתה עמנו', מחב' ג. — ב) פ"ע, סָפָה האדם, הדבר, כָּלָה עבר מן העולם, zu Grunde; périr, être ruiné; to be destroyed: והכיתי בית החרף על בית הקיץ ואבדו בית השן וְסָפוּ בתים רבים נאם יי' עמו' ג יה. עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה סָפְתָה בהמות ועוף ירמ' יב ד. איך היו לשמה כרגע סָפוּ תמו מן בלהות תהל' עג יט. — ואמר המשורר: שמש צדקה תזרח ומרפא וכאב מצוקה יכלה ויספה ועול מועקה ישבר וירפה רמב"ע אין בפי מלה, שער השיר 76.

— נִפע' נִסְפָּה, נִסְפֶּה, אֶסָּפֶה, תִּסָּפֶה תִּסָּפוּ, — נִסְפָּה האדם, נִסְפְּתָה העיר, וכיוצא בזה, — כמו קל משמ' ב), כָּלָה, אָבַד: קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאות פן תִּסָּפֶה בעון העיר בראש' יט יה. ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תִּסָּפֶה שם יז. סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכו' פן תִּסָּפוּ במד' יו כו. אל יראו את יי' ועבדתם אתו וכו' ואם הרע תרעו גם אתם גם מלככם תִּסָּפוּ ש"א יב כד-כה. חי יי' כי אם יי' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד וְנִסְפָּה חלילה לי מיי' משלח ידי במשיח יי' שם כו י-יא. — נִסְפֶּה בידו של פלוני, נפל בידו, אָבַד:  ויאמר דוד אל לבו עתה אֶסָּפֶה יום אחד ביד שאול אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים שם כז א.  ויש נִסְפֶּה בלא משפט משלי יג כג. — ובמשמ' הֻכָּה נִסְפָּה מפני האויב: אם שלש שנים רעב ואם שלשה חדשים נִסְפֶּה1 מפני צריך וחרב אויבך למשגת דהי"א כא יב. — ואמר בן סירא: כי פתאם יצא זעמו ובעת נקם תספה ב"ס גני' ה ז. עם אכזרי אל תלך [בדרך] פן תכביד את רעתך כי הוא נוכח פניו ילך ובאולתו תספה שם ח יה. — ובמדר': מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טברי' ובני ציפורי כשהיה גובה בטבריה ראה אחד מציפורי עמד ותפשו אמר לו מציפורי אני אמר לו יש בידי כתבים מציפורי לגבותה ולא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחה לציפורי ונמצא נספה בלא משפט מקומו מד"ר בראש' מט. — ובסהמ"א: ורבים בקשו לצאת מן ירושלם ולא עזבום הפריצים לצאת כי מי יודע אולי נפקד עונם להספות עם העיר ועם יתר אחיהם יוסיפון תקיא. — ואמר המשורר: וחי לא כחיי אנוש למחר נספה ומאז נודע בשם מחץ ורפא ר"י אבן גיאת, יקרו להלל, שער השיר 24. כי מת וגם ירד לשאל ברב חשק כלה באהבתו אתך וגם נספה רשב"ג, מי זאת, שם 38 אם תפקד עליו חטא אשר בו יוחם יספה כחלש עם גבור נלחם היא, יי' מה אדם, סדר רע"ג ב, 5. עליו צוה עתדות צפה פה אל תגור עמם פן תספה צא אל ארץ שברך בו ירפא רמב"ע, אזרח רענן, שער השיר 83. אתן עז סוף דבר לרופא לשבורי לב השם ליעפי כח רב סבל פן תספה רוח איש וכרגע יספה ראב"ע, אל אחד, שם 141. והמחזיק בהם ואותם לא ירפה לעד יחיה לא יספה כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא הוא, אגר' חי בן מקיץ. רפו זרועי פי הליל ואין מרפא רבו נגעי כמעט קט אני נספה יראה צלעי צר ילעג וירחיב פה הוא, יעלה יפת. עריץ שלח בני פן תספה בחרוני מאסת את דבר יי' וימסאך ממלך הוא, מי כמוך אפס יש מבלעדיך. ולי מרפא לכל איש נרפה ולכל לב נכפה ונספה ולתחלואי הפה ר"י חריזי, תחכמ' ל. ומזור לכל מזור וארוכה לכל מכה ומרפא לכל נספה שם מח. בעלות יום החקר בלבי כלה ונספה כי מחסי לשקר שתי ועל הר נספה סליח' שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב קט:. עצור מגפה לעם לך מצפה כלה דבר ומשחית ולא נספה ותאמר למלאך ידך הרפה סליח' תענ' צבור, שם ר..