סַפָּה

ש"נ, מ"ר סַפּוֹת, — א) כמו א. סַף: משכב וְסַפּוֹת וכלי יוצר וחטים ושעורים וכו' (ש"ב יז כח). — ובתלמ' כלי שעושים בו כלי זכוכית: משינטלו מן הספות1 תמחוי שעשאו אספקלריא אף על פי שמשתמש בו טהור (תוספת' כלים ב"ב ז ז). — ב) כעין דרגש, ישבו או ישכבו עליה, Sofa; couch: נהוג בדבור ובספרות.



1 [ר"ש (כלים ל א) גורס הספית והוא מפרש מקום הספין שלהם. ובעל זר זהב מפרש תנור שעושה שם זכוכית. ולוי מנקד סָפוּת ביחיד ומחבר אותו עם שרש שָׁפַת.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים