1, סְפוֹת, לִסְפּוֹת, סְפוּ, — כמו יָסַף, הוסיף, סָפָה דבר על דבר, הוסיף עוד hinzufügen, vermehren; ajouter, augmenter; to add, increase:  והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לִסְפּוֹת2 עוד על חרון אף יי' אל ישראל (במד' לב יד). הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד סְפוּ שנה על שנה חגים ינקפו (ישע' כט א). הוי בנים סוררים נאם יי' לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי למען סְפוֹת חטאת על חטאת (שם ל א). עלותיכם סְפוּ על זבחיכם ואכלו בשר (ירמ' ז כא). —  ודבור, סְפוֹת הָרָוָה את הַצְּמֵאָה:

והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען סְפוֹת3 הרוה את הצמאה (דבר' כט יח).— ובסהמ"א: ומי יתן ספות השמועה הזאת כח כי בזאת תרבה גדולתנו (ר"ח אבן שפרוט, מכתב למלך הכוזרים, בסוף ספ' הכוזרי לג). ודע כי ספות מתת על אחת משנה לא חפצתי (ריב"ל, באר יצחק 140). — ואמר המשורר: ודמיתי קרות וספות חבורים הם לאיש תעלה בחביריו ושבתי מזרוע הידידות כקוצר שדפה רוח קציריו (רשב"ג, בשורש עץ). ואלו לא יהי מסוד מאורו אזי יסוף ספות כחי ושני (רמב"ע, הקיצותי). ספות חלק בנר דולק ולא יכבה ככל חבריו (אשר יצר, יוצ' שבת ב חנוכה). לבעלי אספות חדותיה חשפות וכל צרורות כסופות דקדוקיה ספות (יוצ' שבת פרה). — סְפוֹת הצמאה, הרוה: טיב אמת ויושר והצדק והענוה היתה בעיר העליזה הנשמה והדוה למען ספות הצמאה את חטאתי הרוה וצר חרבו השליט וקשתותיו דרכים ויהי וכו' (שם המחבר אינו ידוע, אבכה לקשה יום, קינ' מחז' סלוניקי, QGJD. III, 342). כי נר מצוה ותורה ואחוה ובשת וענוה ותעזוב גאוה וספות הרוה (ר"י אבוהב, מנוה"מ, הקד'). — ובשתי המשמ' יחד: שם הזמן הרע מגמתו אל מעלת הוני אשר ספתה זמם עשה כזה להוד מעלת נפשי ולא יכל אבל ספתה (רמב"ע, התרשיש ט סו). 

— נִפע', נִסְפֶּה, — שנוסף: כל הנמצא ידקר וכל הַנִּסְפֶּה4 יפול בחרב (ישע' יג יה). 

— הִפע', הִסְפָּה, אַסְפֶּה, — הִסְפָּה רעות על פלוני, הביא עליו הרבה רעות זו אחרי זו: כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים אַסְפֶּה5 עלימו רעות חצי אכלה בם (דבר' לב כב-כג).  

—  ובסהמ"א: אחרי שדרכך להיות נוקם ונוטר כנחש ושאלתך ובקשתך שאעניש את ישראל ושאספה עלימו רעות לך מכאן ושוב למנהגך ודרכך שהוא להשתדל להעניש את ישראל (ר"י אברבנאל, מ"א יט טו). 

— ואמר המשורר: ומשו לפי שעה וחשו ימי רעה להפרות מצוקותיו להספות אנחותיו (ראב"ע, בשם אל אשר אמר). — ובאלף במקום הא, הַסְפֵּא: ריב ריבי צורי אל דעות ובאויבי נא הספא רעות (ר"י נג'ארה, יראים מחטאם, עולת חדש לז.). והספא על אויבי רעות וגם משנה שברון (הוא, לך אלי צור, עולת תמיד קפא).