*, — קל לא נמצא.

— פִע', *סִפַּח, מְסַפֵּחַ, — סִפֵּח הנהר, שטף והביא מים: תמן אמרין על הזול שהוא בא לעולם ועל השבע שהוא בא לעולם, ועל הנהר שמספח למדינה אומר ברוך הטוב והמטיב (מד"ר בראש' יג). — ובסהמ"א במשמ' האביד והרס: בתר ספח ולעיני אפלה שמני מעי מפלה שיח תחנונים אפילה עד ישוב שומע תפלה (סליח' יז תמוז, מחז' איטל' א, קס:).

— נִפע', נִסְפַּח, נספחו, — °נשטף, ובהשאלה אבד: בסדר עולם דורשו כלפי בלשצר שהשקה את השרים בכלי בית המקדש ובהם נספחו ונשתכרו בחמתו של הב"ה (רש"י, חבקוק ב טו). — ואמר המשורר: אש קדחו אוריו ולא נפחו תוך מזרקי ברד והתלקחו איך עברו דתם עדי התגודדו איל חלפו חקם עדי נספחו (רמב"ע, אש קדחו אוריו, שער השיר 63).

— הִתפ', °הִסְתַּפֵּחַ, — כמו נִפע': והוא כמו עשרים שנה להסתפח כי היה בחלאים רעים (סעדיאנה, שכתר 89).