ב. שָׂפַח

* 1, קל לא נמצא במקורות.

— הִתפ', הִשְׂתַּפֵּחַ, — כמו מן א. סָפַח, נטפל ונלוה לזולתו: ובשלים הקץ למספר השנים האלה אין עוד להשתפח לבית יהודה כי אם לעמוד איש על מצודו (ברית דמשק, מהד' סגל ז, השלח נו 488); מהד' רבין, 15).



1 [כמו *ג. סָפַח, ועי' שם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים