ד. סָפַח
1, — כמו שׂפח, ― קל לא נמצא.
― פֻע', °סֻפַּח, יִסֻפְּחוּ, יסופחו, ― הֻכה בְסַפַּחַת: אם יסופחו בשאת לבנה עזה וכשלג מלובנה (מחז' ייני, הוצ' דודסון 1).
― נִפע', °נִסְפַּח, ― כמו פֻע': ושפח ה' כתוב בשי"ן והוא ענין ספחת אמר במקום שהיו מתגאות בו תהיינה נספחות (רד"ק, ישע' ג יז).
― הִתפ', °הִסְתַּפֵּח, ― כמו נִפע': ואמרנו ביספחו שנוא מן הענין הזה על דעת מי שפירש בחרול שהוא (מין מן מיני הקוצים שנקרא בערבי) חרשף כלומר שהם מסתתרים במדברות במקומות הקוצים והחרול ומסתפח גופם מהם והוא שמספחת היא החזזית (ר"י א"ת, ספ' השרש' לריב"ג, ספח).
1 [נגזר מן ספחת, ועי' (תנחו' מצרע ט): ומה עושה הקב"ה הלקה אותן בצרעת שנאמר וספח ה' את קדקד בנות ציון ואין ספח אלא צרעת שנאמר שאת או ספחת וגו'.]