*, ש"נ, — כמו סַפִּירוּת: ואע"פ שהיה חוטן כפול ששה מכל מקום מתוך צהיבותו וספיריותו היה נראה מתחתיו כיין צלול הנראה מתוך כלי זכוכית אע"פ שהכלי עבה (המאירי, יומ' ג לה:). כי כל מה שיתרחק מהארץ ויתקרב אל הגלגל יוסיף בהירות וספיריות (ר"י אברבנאל, פי' בראש' א, שאל' ד). ואם היות שאבונצ"ר לא שער ביניהם חלוף כ"א מעט מפני שלמדו מהספיריות הנה הרב עשה אותו חלוף עצום מפאת התנועה (הוא, פי מו"נ ב יט). ואמנם השתן הלבן הנה יובן ממנו שני ענינים אחד מהם שיהיה רקיק ספיריי כי האנשים יקראו הספיריי לבן כמו שיקרא הזכוכית הזכה והשוהם הזך הלבן והשני לבן באמת אשר מראהו מראה מפזר לראות כמו החלב והנייר וזה איננו ספיריי שיעבור הראות כי הספיריות באמת הוא העדר המראים כלם (קאנון א ב ג ב ב). אעפי"י שהגרמים שמימיים יסכימו בגדרם שהוא החמר המשותף להם הנה יתחלפו בעקרים שהם התנועות והספיריות (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 96). והדבר ידוע מהגשמים הזכי' שבהקפל חלקיהם ובהתקבצ' זה אל יתעבו וימע' ספיריותם כדברי הרמב"ם בפ"ד מיסודי התורה (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', אם כל חי א כד). כניצוץ אור השמש היורד ומכה על גופים שונים מתחלפי הספיריות (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה יב). ואור ספיריותו לא ישבות מתפקידו ופעולתו (פלח הרמון ד א, ב::). ושם נקרא איתי"ר לדקותו וספיריותו (יש"ר מקנדיה, האלים, כתב משה מיץ). כי יש הסלעים ויש אבני השיש ויש הספיריות והם האבנים הטובות (רמח"ל, פתחי חכמה).