* 1, פ"י, — א) סִפְסֵף את השער, מרט ותלש את השער עד סופו ושרשו: נזיר שגלח בין בזוג בין בתער או שספסף2 כל שהוא חייב (נזיר ו ג). נזיר שמירט או שסיפסף או שתלש בזוג כל שהוא הרי זה חייב (תוספת' שם ד ג). תער לא יעבר על ראשו אין לי אלא תער מנין לרבות את המספסף ואת המספרים כבתער ת"ל לא יעבור על ראשו (ירוש' שם ו ג). — ב) סִפְסֵף3 באור, חרך והבהב דבר באש, כמו ב. סִכְסֵךְ: צמר שבראשי כבשים ושבזקן תישים אע"פ שסיפספן באור חיבור עד שיתחיל לתלוש (תוספת' עוקצ' ב טז). ג' דברים נאמרו בפתילה להחמיר וג' להקל אילו שלשה שאמרו להחמיר אין עושין אותה בתחיל' ביום טוב וכו' ואין מספספין אותה באור (ירוש' ביצ' ד ג). — סִפְסְפָה הדלקה, האור: השולח את הבעירה ואכלה עצים וכו' מה קוצים מיוחדין שדרכן לידלק אף אין לי אלא דברים שדרכן לידלק וכו' ליחכה נירו סיפספה4 אבניו מניין תלמוד לומר או השדה (שם ב"ק ו ה). אם היו עצים מצויין לפניו (לפני האור) או שהיה מספסף והולך אפילו עד מיל חייב (שם ו).