* 1, סָריד, ש"ז, — מין כלי מהכלים שבעלי מלאכה ידועים משתמשים בו, כמו סרידה: סרוד2 של נחתומים טמא (כלים יה ב). סרוד של צפורה3 אם יש לו גפים טמא אין לו גפים טהור (תוספת' שם ב"מ ה ה). סרוד4 של חייטין יש לו גפים טמא אין לו גפיים טהור (שם י ה). או יכול שאני מרבה הסרוד5 והדף של נחתומים ועריבה גדולה שהנדות שוכבות בתוכה תלמוד לומר וכו' (ספרא מצורע זבים ב).
1 [עי' הערה הבאה.]
2 [הערוך גורס סריד. ופרש רה"ג וז"ל: כמין עריבה שהיא לתשמיש הנחתום ללוש בו כדכתיב את בגדי השרד ומתרגם לבושי שמושא, ע"כ. וכן הערוך והמפרשים. אולם זה רחוק, וברור שסרוד וסרידה שניהם מין כלי אחד הם. וסרידה (כלים ח ג) פרש רה"ג תרגום מכבר מעשה רשת, ע"כ. וביתר באור הרמב"ם שם, וז"ל: סבכה תרגום מעשה רשת נחשת עובד סרדא דנחשא, ע"כ. ובכן שני הכלים האלו נקראו כך מפני שהיו עשויים כמעשה סבכה וסריגה, אלא שהיו נבדלים זה מזה באיזה אופן שהוא. ורש"י ורא"ש פרשו גם סרידה מלשון שמוש.]
3 [נ"א צפירה.]
4 [כך בהוצ' צוק"מ, ובדפו' סריד.]
5 [בפרוש הראב"ד הגרסה: סדור.]