*, ת"ז, נק' סְרוּחָה, מ"ר סְרוּחִים, — מה שנתקלקל והבאיש, שריחו רע, מאוס, übelriechend, stinkend; puant, fétide; stinking, malodorous: התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תורם ויחזור ויתרום (תרומ' ג א). — מַשְׁקֶה, אֹכֶל סָרוּחַ: משקה סרוח הרי טהור (ר' אלעזר, תוספת' טהר' ט יב).  מה דאית לכון אשר יאכל פרט לאוכל סרוח כן אית  לי אשר ישתה פרט למשקה סרוח (ירוש' תרומ' יא ב).  משקין המיוחדין לאדם צריכין מחשבה ומפני שצריכין במקור נדפס 'צריין' מחשבה יהא משקין סרוח מעיקרן טמ' (שם).  לעולם בטלו במעיה לגמרי משום דהו"ל משקה סרוח (רב אשי, פסח' יח.).  כל הראויה לגר קרויה נבילה שאין ראויה לגר אינה קרויה נבילה ור"מ ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא (ע"ז סח.). — מַיִם סְרוּחִים: את מה הם בודקים את הביבים העמוקים ואת המים הסרוחים (אהל' יח ח).  מודה רבי ליעזר לחכמים במי ים הגדול שאפילו הן סרוחין תורה קרא אותן מים (רבי אילא בשם רבי ליעזר, ירוש' תרומ' יא ב).  שבתחלה היו טובלין במי מערות מכונסין וסרוחין והיו נותנין עליהן מים שאובין (רב אסי, שבת יד.).  מי חוטם סרוחין (תנחומ' חקת א). — טִפָּה סְרוּחָה, טִפַּת שכבת זרע: מאין באת מטפה סרוחה (עקביא בן מהללאל, אבות ג א). — וכן לֵחָה סְרוּחָה: וזכור את בוראך בארך זו ליחה סרוחה בורך זו רימה ותולעה (בשם ר' פפי ור' לוי, מד"ר ויקר' יח).  מאין הוא בא מליחה סרוחה וממקום שאין אדם יכול לראות (ד"א ג).  הן אתם מאין מן לא כלום מליחה סרוחה (פסיק' דר"כ, שור או כשב). —  ואמר הפיטן: זרוי יחומו מלחה סרוחה חבוי ארבו בקרבו מעת הולדו (אדון בפקדך, סליח' ער"ה). — וכנוי של בוז לבן אדם: הרי הוא אומר ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק אמ' לפני ליחה סרוחה כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום (ר' יוסי בר יהודה, ירוש' ברכ' ט ח).  אתה מוצא נבוכדנצר אמר ורוה די רביעאה דמי לבר אלהין מה עשה לו הקב"ה מסרו למלאך השטן והתחיל מנגדו ואומר לו רשע ליחה סרוחה אמור מה ראית (רבי ברכיה, מד"ר שמות כ). — ובסהמ"א: אבל  הליחה הסרוחה והזיעה והרעי שהוא צואה טהורין (ערוך ערך דרס). — ודירה סרוחה: א"ל רבא הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה (סוכ' ד.). —  פֶּה סָרוּחַ: ויפול על פניו ארצה אמר רבי כדי שיטמן אותו פה סרוח שחירף וגידף (מד"ר שה"ש, כמגדל דוד). — וְלָשׁוֹן סְרוּחָה: אף על פי שמדבר בלשון הקדש גוי לשונו סרוח (שם במד' כ). — ובהשאלה: רוּחַ סְרוּחָה: ועכשיו יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם ולא רמה ותולע' לכן אני אוהב אותו ואיני רוצה לצאת ממנו וכו' (שם דבר' יא). — וְדֵעָה סְרוּחָה: דיעה סרוחה של אחשורוש אמר ששה חדשים בשמן המור (שם שה"ש, אתי מלבנון).  אחשורוש דעה סרוחה היתה לו מנהג שבעולם אדם מבקש לאכול עדשים ואשתו מבקשת לאכול אפונים יכול הוא לכופה לא מאי דהיא בעי היא עבדה (רב הונא, שם אסת', וישלח ספרים). — ובסהמ"א: תנו רבנן אתרוג תפוח סרוח שלוק לשילבין או מנומר פסול (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 29).  אז נתפשו שבעה אחים עם אמם ושלחו למלך ובדיל בשר חזיר מתועב סרוח נבאש (יוסיפון קכז).  וכן תבן סרוח ושאינו סרוח אינו חוצץ מפני שדעתו לפנותו (רמב"ם, טומאת מת טו א). — ומשל: החתול אומרת על בשר הניתן בשמי קורה כי סרוח1 הוא (ר' אהרן מורמיזא, ק‎ן טהור, יא.).