* 1, פ"ע, —  כמו סֵרֵב ג) : היה ר' מאיר אומר אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד (חול' צד.). שוליא דנפחי למקטלא קאי כשרבו מסרהב בו לצאת ואינו יוצא (ב"ק לב:). במסרהב בו חבירו עסקינן (שבוע' כג:). — ובסהמ"א: היה חבירו מסרהב בו לאכול אצלו ואמר לו בוא ושתה עמי יין וחלב ודבש (רמב"ם, שבוע' ד ח). כגון שלא יסרהב בחברו שיסעוד עמו (טוח"מ, אונאה ומקח טעות רכח ז). — ב) °וכמו סֵרֵב ב): האריך בו לדעת אם יסרהב אחד מהם לשתות ובכך יבין דבורא פרי הגפן רגילין לומ' ותו לא (רשב"ם, פסח' קו.).

— פֻע', °סֻרְהַב, בינ' מְסֻרְהָבִים, מסורהבים, — שסרהבו בהם, שהיו דחוקים: אבל לא היו מסורהבים בקיום מזונותיהם ומתעסקים בכלכולם כבר אין עליהם תרעומות (ר' ברכי' הנקדן, ספ' החיבור וספר המצרף מד, הוצ' גאלאנץ 42).