ש"ז, מ"ר סְרוּחִים, סרוחין, — חוטא, Sünder; pécheur; sinner:  מה עשה ויקח את העגל אשר עשו וגו' מיד דן את הסרוחין  והושיב סנהדראות מבני לוי שלא נשתתפו במעשה העגל (תנחו' תשא כו).  מיד שבר את הלוחות ורידה את הסרוחין ובקש עליהם רחמים. (שם כח).