—  קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— נִפע', נִסְתַּר, נִסְּתְּרָה, נִסְתָּרָה, נִסְתַּרְתָּ, נִסְתַּרְתִּי, נִסְּתְּרוּ, נִסְתָּרְנוּ, נִסְתָּר, נִסְתָּרִים, נִסְתָּרוֹת, לְהִסָּתֵר, הִסָּתֵר, אֶסָּתֵר, תִּסָּתֵר, יִסָּתֵר, נִסָּתֵר, תִּסָּתְרוּ, יִסָּתְרוּ, — א) נִסְתַּר מפני פלוני, מפלוני, מעיני פלוני, לא היה נראה לפלוני, verborgen sein; être caché; to be hidden, concealed: הן גרשתי אתי היום מעל פני האדמה ומפני אֶסָּתֵר והייתי נע ונד בארץ (בראש' ד יד). יצף יי' ביני וביניך כי נִסָּתֵר איש מרעהו (שם לא מט). הַנִּסְתָּרוֹת ליי' והנגלות לנו ולבנינו עד עולם (דבר' כט כח). למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נִסְתְּרָה דרכי מיי' (ישע' מ כז). כי נשכחו הצרות הראשנות וכי נִסְתְּרוּ מעיני (שם סה יו). כי עיני על כל דרכיהם לא נִסְתְּרוּ מלפני ולא נצפן עונם מנגד עיני (ירמי' יו יז). אהי דבריך מות אהי קטבך שאול נחם יִסָּתֵר מעיני (הוש' יג יד). שגיאות מי יבין מִנִּסְתָּרוֹת נקני (תהל' יט יג). אדני נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נִסְתָּרָה (שם לח י). לגבר אשר דרכו נִסְתָּרָה ויסך אלה בעדו (איוב ג כג). ונעלמה (החכמה) מעיני כל חי ומעוף השמים נִסְתָּרָה (שם כח כא). — ב) נִסְתַּר האדם, שם את עצמו במקום סֵתֶר שלא יראהו אדם, שלא ימצאהו, sich verbergen; se cacher; to hide oneself: ושכב איש אתה וכו' וְנִסְתְּרָה והיא נטמאה ועד אין בה והיא לא נתפשה (במד' ה יג). וגם את הצרעה ישלח יי' אליהך בך עד אבד הנשארים וְהַנִּסְתָּרִים מפניך (דברי' ז כ). ושלחתני וְנִסְתַּרְתִּי בשדה עד הערב השלישית (ש"א כ ה). ובאת אל המקום אשר נִסְתָּרְתָּ שם ביום המעשה (שם יט). וַיִּסָּתֵר דוד בשדה (שם כד). כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נִסְתָּרְנוּ (ישע' כה יה). ויאמרו השרים אל ברוך לך הִסָּתֵר אתה וירמיהו ואיש אל ידע איפה אתם (ירמ' לו יט). אם יִסָּתֵר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם יי' (שם כג כד). ואם יחבאו בראש הכרמל משם אחפש ולקחתים ואם יִסָּתְרוּ מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם (עמו' ט ג). מקצה השמים מוצאו (של השמש) ותקופתו על קצותם ואין נִסְתָּר מחמתו (תהל' יט יז). לא משנאי עלי הגדיל וְאֶסָּתֵר ממנו (שם נה יג). עד מה יי' תִּסָּתֵר לנצח (שם פט מז). ערום ראה רעה וַיִּסָּתֵר1 ופתיים עברו ונענשו (משלי כב ג). אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אֶסָּתֵר כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני (איוב יג כ-כא). אין חשך ואין צלמות לְהִסָּתֵר שם פעלי און (איוב לד כב). — ובמשמ' נמלט: בקשו צדק בקשו ענוה אולי תִּסָּתְרוּ ביום אף ה' (צפנ' ב ג). — ואמר בן סירא: אל תאמר מאל נסתרתי ובמרום מי יזכרני (ב"ס גני' יו יז). — במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות (שם ג כב). עד עולם הגיד נהיות ונסתרות לפני בואן (שם מח כה). — ובתלמ': השיבו על דברי ר' יוסי בן יודה וכו' הכל ממנו לקנאו' לה בשנים ולהביא עדים שנסתר' ולפוסלה מכתובה א"ר יוסי מה טיבה להיסתר (ירוש' סוט' א א). אל תדברי ודברה אל תדברי ונסתרה אל תסתרי ודברה עמו עדיין מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה (אביי, סוט' ה:). ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת ד"ר עקיבא א"ל ר' ישמעאל אם כן יסתרו2 כל העקרות ויפקדו וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה (שם כו.). — ואמר המשורר: הוכן בקרבה לתלאות מארב וכמפני הבערים נסתרו (רשב"ג, בימי יקותיאל). — °ובפרט בינ' נִסְתָּר, ענין הַנִּסְתָּר ומכֻסה מבינת האדם הפשוט, בנגוד לנִגְלֶה: הן ההעתקת המעתיק הוא הפועל ודברי הספר המועתק הם החומר ואם לא ידעם המעתיק הנם לו כדברי הספר החתום וכאלו נעדרו ממנו ולא יגיע אל ידיעתם רק בידיעת הלשון אשר בו חובר הספר ובמצוא חקריו ובהבנת עניני הספר נגליו ונסתריו (ר"ש א"ת, מו"נ, פתי'). וגם בשאר המקומות אשר לא יהיה בהם מזה הענין אנהיג אותם על דרך הפשט עד שיעמוד על נגלהו ועל נסתרו איש כפי שכלו (ר' זרחיה מברצלוני, פי' משלי, הקד', השחר ב, 65). — ובחכמת הקבלה, נִסְתָּר, תֹאר לסתרי תורה שאין מגלים לכל אדם, בהפך מן נִגְלֶה, חָכְמָה נִסְתָּרָה, רגיל בספרות המקובלים: אקשה עליו קושיא אחת והיא אם היתה כונת המאמר לאסור ההתעסקות בנסתרות וההתבוננות בם וכו' יקשה מאד הלשון איך יאמר במה שהורשית (פסק הגאון דלאטש, בראש ספ' הזהר). שניתנה להם (התורה) נעלמת ונסתרת באו אח"כ מקובלים ונביאים וחכמים וגלו קצת מסתריה (ר"י אבוהב, מנוה"מ, נר ד, הקד' רי). — ובדקדוק, הגוף השלישי שאינו נוכח בזמן הדבור: להורות על יחיד נסתר או נמצא או מדבר בעדו (רד"ק, מכלול, שדה"פ ט.). להורות על רבים זכרים נסתרים או נמצאים או מדברים בעדם (שם י.). להורות על יחידה נסתרת או נמצאת או מדברת בעדה (שם יב.). להורות על רבות נסתרות או מדברות בעדן (שם יב:). הגוף גם כן שלשה וכו' נסתר כאשר הפעל מסופר מגוף שלישי זולת המדבר וזולת השומע (ב"ז, תל"ע ריט).

— הִפע', הִסְתִּיר, הִסְתִּירָנִי, הִסְתַּרְתָּ, הִסְתַּרְתִּי, הִסְתִּירוּ, מַסְתִּיר, מַסְתֵּר, הַסְתֵּר, לַסְתִּר, אַסְתִּיר, אַסְתִּירָה, תַּסְתִּיר, תַּסְתִּירֵנִי, תַּסְתִּירֵהוּ, תַּסְתִּירֵם, יַסְתִּיר, יַסְתֵּר, יַסְתִּרֵנִי, יַסְתִּרֵם, יַסְתִּרוּ, — החביא, הצפין, הִסְתִּיר את פלוני, החביאהו שלא ימצאהו אדם, verbergen; cacher; to hide, conceal: ותקח יהושבע בת המלך יורם אחות אחזיהו את יואש בן אחזיה ותגנב אתו מתוך בני המלך הממותתים אתו ואת מנקתו בחדר המטות וַיַּסְתִּרוּ אתו מפני עתליה ולא הומת (מ"ב יא ב). ותקח יהושבעת בת המלך את יואש בן אחזיהו ותגנב אתו ואת מינקתו בחדר המטות וַתַּסְתִּירֵהוּ (דהי"ב כב יא). ויצוה המלך וכו' לקחת את ברוך הספר ואת ירמיהו הנביא וַיַּסְתִּרֵם יי' (ירמ' לו כו). תַּסְתִּירֵנִי מסוד מרעים מרגשת פעלי און (תהל' סד ג). — ובהשאלה, הצפינוֹ מרעה, הגן עליו: וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הִסְתִּירָנִי (ישע' מט ב). שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תַּסְתִּירֵנִי (תהל' יז ח; גם שם כז ה; שם לא כא). מי יתן בשאול תצפנני תַּסְתִּירֵנִי עד שוב אפך (איוב יד יג). — ובהשאלה, הִסְתִּיר דבר מפלוני, לא גלה אותו לו, לא אמר, לא ספר לו: ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה3 אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יַסְתִּיר אבי ממנו את הדבר הזה (ש"א כ ב). הוי המעמיקים מיי' לַסְתִּר עצה והיה במחשך מעשיהם (ישע' כט יה). גר אנכי בארץ אל תַּסְתֵּר ממני מצותיך (תהל' קיט יט). כבוד אלהים הַסְתֵּר דבר וכבד מלכים חקר דבר (משלי כה ב). — הִסְתִּיר עָמָל: כי לא סגר דלתי בטני וַיַּסְתֵּר עמל מעיני (איוב ג י). — הִסְתִּיר פנים, כִּסָּה פניו בכפו וכדומ' לבלתי ראות דבר: וַיַּסְתֵּר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים (שמות ג ו). — וְהִסְתִּיר פניו מפני דבר שלא יפל על פניו הדבר: פני לא הִסְתַּרְתִּי מכלמות ורק (ישע' נ ו). — וְהִסְתִּיר את פני פלוני, עשה שפלוני יַסְתִּיר פניו: כי עונותיהם היו מבדלים בינכם לבין אליהכם וחטאותיהכם הִסְתִּירוּ פנים מכם משמוע (שם נט ב). — וְהִסְתִּיר את פני עצמו, שאינו רוצה לראות: אמר בלבו שכח אל הִסְתִּיר פניו בל ראה לנצח (תהל' י יא). הַסְתֵּר פניך מחטאי וכל עונתי מחה (שם נא יא). — ובמליצה, הִסְתִּיר פניו מפלוני, פנה ממנו, אינו חפץ לראותו, לעזר לו: וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים וְהִסְתַּרְתִּי פני מהם והיה לאכל וימצאהו רעות רבות וצרות וכו' ואנכי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה (דבר' לא יז-יח). וירא יי' וינאץ מכעס בניו ובנתיו ויאמר אַסְתִּירָה פני מהם אראה מה אחריתם (שם לב יט-כ). וחכיתי ליי' הַמַּסְתִּיר פניו מבית יעקב וקויתי לו (ישע' ח יז). בשצף קצף הִסְתַּרְתִּי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך (שם נד ח). כי הִסְתַּרְתָּ פניך ממנו ותמוגנו ביד עונגו (שם סד ו). ואשר הִסְתַּרְתִּי פני מהעיר הזאת על כל רעתם (ירמ' לג ה). וידעו הגוים כי בעונם גלו בית ישראל על אשר מעלו בי וָאַסְתִּיר פני מהם ואתנם ביד צריהם (יחזק' לט כג). ולא אַסְתִּיר עוד פני מהם (שם כט). אז יזעקו אל יי' ולא יענם וְיַסְתּר פניו מהם בעת ההיא כאשר הרעו מעלליהם (מיכ' ג ד). עד אנה יי' תשכחני נצח תַּסְתִּיר את פניך ממני (תהל' יג ב). יי' ברצונך העמדת להריי עז הִסְתַּרְתָּ פניך הייתי נבהל (שם ל ח; גם שם כב כה; שם כז ט; שם מד כה; שם סט יח; שם פח יה; שם קב ג; שם קד כט; שם קמג ז). למה פניך תַּסְתִּיר ותחשבני לאויב לך (איוב יג כד). וְיַסְתֵּר פנים ומי ישורנו (שם לד כט). — ובהשמטת פנים: בעון בצעו קצפתי ואכהו הַסְתֵּר ואקצף וילך שובב בדרך לבו (ישע' נז יז). — והדבור כְּמַסְתַּר פנים מפלוני, מי שֶׁמַּסְתִּיר פניו שלא לראות בפלוני דבר הגורם לעצב או לבחילה: נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי וּכְמַסְתֵּר4 פנים ממנו (שם נג ג). — ובתלמ': אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו (רבא, חגי' ה:). הדסה שמה ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה (ר' יהודה, מגיל' יג.).

— פִע', סִתַּר, סַתְּרִי, — סִתֵּר את פלוני, כמו הִסְתִּיר, במשמ' העקרית, החביאהו לבלתי ימצאהו אדם: שיתי כליל צלך בתוך צהרים סַתְּרִי נדחים נודד אל תגלי (ישע' יו ג).

— פֻע', סֻתַּר, בינ' מְסֻתֶּרֶת, — סֻתַּר הדבר, לא נגלה לאדם, אין אדם רֹאה אתו: טובה תוכחת מגלה מאהבה מְסֻתֶּרֶת (משלי כז כה). — ובתו"מ: דברים המסותרים מבני אדם הוציאם ר' עקיבא לאורה (אדר"נ ו א). — ובסהמ"א: לפיכך כל שטר מתנת קרקע שאין כתוב בו ואמר לנו פלוני הנותן שבו בשווקים וברחובות וכתבו לו מתנה גלויה ומפורסמת וכיוצא בענינים אלו חוששין לה שמא מתנה מסותרת היא ולא זכה המקבל (רמב"ם, זכיה ומתנה ה ב). שנראה לו מכלל הדברים שיש שם דברים אחרים מסותרין ואינן רוצים לגלותם (הוא, סנה' כד ג). — ואמר הפיטן: לפניו טבע הוד אברך טבוע היה ומוכן להארך טמנה וסתרה מפרוע ירך טמא כהוגרל גפנה להברך (קרובץ לפוריס, סד' רב עמרם השלם ב, רכג:).

— הִתפע', הִסְתַּתֵּר, בינ' מִסְתַּתֵּר, תִּסְתַּתֵּר, הִסְתַּתֵּר פלוני במקום מן המקומות, התחבא במקום סֵתֶר לבלתי ימָצא, כמו נִפע' ב): ויעלו זפים אל שאול הגבעתה לאמר הלא דוד מִסְתַּתֵּר עמנו במצדות בחרשה (ש"א כג יט). — ובהשאלה, הִסְתַּתֵּר פלוני, לא התגלה: אכן אתה אל מִסְתַּתֵּר אלהי ישראל מושיע (ישע' מה יה). — וְהִסְתַּתְּרָה בינתו של פלוני, הלכה לה ונעלמה: ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תִּסְתַּתֵּר (שם כט יד). — ובתלמ': אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע אם ראה מוטב ואם לא תראה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי (ר' אלעזר, ברכ' לא:).

— הָפע', הָסְתַּר, בינ' מָסְתָּר, מוסתר, — שהסתירו אותו, ואמר בן סירא: חכמה טמונה ואוצר מוסתר5 מה תועלת בשתיהם (ב"ס גני' מא יד).

— קל, *סָתַר, — כמו הִפע', בינ' פעו' סָתוּר, מ"ר סְתוּרִים, סתורין, כמו נִסְתָּר: על הגלויין לא על הסתורין (קטע כ"י מכי' דרשב"י על דבר' JQR. 1903 449). והביא לפני כל גבורי חבורה וכל אדירי ישיבה ואומר לפניהם הרזים הסתורין הכבושין נפלאות ועריגת המסכת ששכלול העולם וסלסולו עומד עליה (היכל' רבת' יד, ביהמ"ד ילינק ג, 93). — ובסהמ"א: ואם תשמע קלון איש מחברו סתור עליו כאלו לא אמרו (רה"ג, ירא האל בני, לקו"ק, הוצ' אחיאסף). — ובינ' פָעו': ולו נמצאה עמי יכולת להערה סתורי לבבי נחפשו לך להוראה (הוא, JQR. NS. 2, 233). אבל זה שנשבע לגרש את אשתו ואינה נזקקת לסדר עליו אין כאן ממון אילא כך הראוי להקהיל עליו קהילה בבית דין ולומר לו אין אנו יודעין סתורות הרי דינך מסור לשמים ואם יש לך ואתה דוחה למען תקום עם אשתך ותעבור על השבועה יי' ידרוש מעמך והוא העד והוא בעל דין והוא הדיין (תשו' גאו' הרכבי שיט). והיא הודיעה את כל חביון סתורות והיא קצבה כל מדות ספורות (אז ראית, יוצ' שבת שקל'). למה יונה זכה ברה בחגוי סלע סתורה ביד חיה רעה מרה (ר"א עראקי, ספ' פזמונ' תימנ' מב.).