°, ת"ז, נק' סְתָמִית, מ"ר סְתָמִיִּים, — של סתם, שאינו מפֹרש, unbestimmt; indéterminé, vague; indefinite: ואם לא יחבר בנושא המשפט הקף כלל כאמרנו האדם כותב קראנו זה המשפט סתמי (מלות ההגיון ב). והנה מתחלה ואהב אותו אהבה סתמית ויוכיחנו אף יתוסף עתה שכאב את בנו ירצה אותו (אלשיך, פי' משלי ג יב). הגם כי מדרך החקירה לדעת תחילה מהדבר אם הוא ואח"כ מה הוא הפעם נהפוך כי מחקירותינו מה היא ידיעה זו יתברר לנו שאי אפשר שתמצא אתה ידעת דבר החכם שהשמות הם גדרים סתמיים (ר"י די מודינה, ארי נוהם ד 9).