1, ש"ז, סמי' מֶלֶךְ, בכנ' מַלְכִּי, מַלְכְּךָ, מַלְכֵּךְ, מַלְכּוֹ, מַלְכָּהּ, מַלְכֵּנוּ, מַלְכְּכֶם, מַלְכָּם, מ"ר מְלָכִים, סמי' מַלְכֵי (מַלְ-כֵי2), בכנ' מְלָכֵינוּ, מַלְכֵיכֶם (מַלְ-כֵיכֶם), מְלָכֶיהָ, מַלְכֵיהֶם (מַל-כֵיהֶם), — א) ראש ושליט על עם מהעמים, ושלטונו נמסר בירושה ליורשיו, König; roi; king: ויהי בימי אמרפל מֶלֶךְ שנער אריוך מֶלֶךְ אלסר כדרלעמר מֶלֶךְ עילם ותדעל מֶלֶךְ גוים עשו מלחמה את ברע מֶלֶךְ סדם ואת ברשע מֶלֶךְ עמרה שנאב מֶלֶךְ אדמה ושמאבר מֶלֶךְ צביים וּמֶלֶךְ בלע היא צער (בראש' יד א-ב).  ויערכו אֹתם מלחמה בעמק השדים וכו' ארבעה מְלָכִים את החמשה (שם ח-ט).  ומלכי צדק מֶלֶךְ שׁלם הוציא לחם ויין (שם יח).  וברכתיה והיתה לגוים מַלְכֵי עמים ממנה יהיו (שם יז יו).  ואלה הַמְּלָכִים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מֶלֶךְ לבני ישראל (שם לו לא).  בא דבר אל פרעה מֶלֶךְ מצרים וישלח את בני ישראל מארצו (שמות ו יא).  ויצא עוג מֶלֶךְ הבשן לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה (דבר' ג א).  ונתן מַלְכֵיהֶם בידך והאבדת את שמם מתחת השמים (שם ז כד). כי תבא אל הארץ אשר יי' אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מֶלֵֶךְ ככל הגוים אשר סביבתי שום תשים עליך מֶלֶךְ אשר יבחר יי' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מֶלֶךְ לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא (שם יז יד-יה).  יולך יי' אתך ואת מַלְכְּךָ אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבתיך שם כח לו).  ראה נתתי בידך את יריחו ואת מַלְכָּה גבורי החיל (יהוש' ו ב).  דבר סתר לי אליך הַמֶּלֶךְ (שפט' ג יט).  שמעו מְלָכִים האזינו רזנים אנכי ליי' אנכי אשירה (שם ה ג).  באו מְלָכִים נלחמו אז נלחמו מַלְכֵי כנען בתענך על מי מגדו (שם יט).  בימים ההם אין מֶלֶךְ בישראל איש הישר בעיניו יעשה (שם יז ו).  הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מֶלֶך לשפטנו ככל הגוים (ש"א ח ה).  וזעקתם ביום ההוא מלפני מַלְכְּכֶם אשר בחרתם לכם (שם יח).  והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מַלְכֵּנוּ ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו (שם כ).  וירעו כל העם ויאמרו יחי הַמֶּלֶךְ (שם י כד).  ועתה ישמע נא אדני הַמֶּלֶךְ את דברי עבדו (שם כו יט).  כי לא אבוא ונלחמתי באיבי אדני הַמֶּלֶךְ (שם כט ח). ויבאו כל זקני ישראל אל הַמֶּלֶךְ חברונה ויכרת להם הַמֶּלֶךְ דוד ברית בחברון לפני יי' וימשחו את דוד לְמֶלֶךְ על ישראל  (ש"ב ה ג).  ויאמר חושי אל אבשלום יחי הַמֶּלֶךְ יחי הַמֶּלֶךְ (שם יו יו).  הַמֶּלֶךְ הצילנו מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים (שם יט י).  ומדוע הקלתני ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מַלְכִּי (שם מד).  ויעל כל איש ישראל מאחרי דוד אחרי שבע בן בכרי ואיש יהודה דבקו בְמַלְכָּם מן הירדן ועד ירושלם (שם כ ב).  כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו בַּמֶּלֶךְ בדוד (שם כא).  ותאמר (בת שבע) יחי אדוני הַמֶּלֶךְ דוד לעלם (מ"א א לא).  ותקעתם בשופר ואמרתם יחי הַמֶּלֶךְ שלמה (שם לט).  ויהי הַמֶּלֶךְ שלמה מֶלֶךְ על כל ישראל (שם ד א).  כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה בכל מַלְכֵי עבר הנהר (שם ה ד).  ויעל הַמֶּלֶךְ שלמה מס מכל ישראל (שם כז).  וישימך לְמֶלֶךְ לעשות משפט וצדקה (שם י ט).  ויעש הַמֶּלֶךְ כסא שן גדול ויצפהו זהב מופז (שם יח).  וירם (ירבעם) יד בַּמֶּלֶךְ (שם יא כו).  ויתר דברי ירבעם וכו' הנם כתובים על ספר דברי הימים לְמַלְכֵי ישראל (שם יד יט).  ואת יהוא בן נמשי תמשח לְמֶלֶךְ על ישראל (שם יט יו).  ברכת אלהים וָמֶלֶךְ והוציאהו וסקלהו וימת (שם כא י).  ויתר דברי יורם וכל אשר עשה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים לְמַלְכֵי יהודה (מ"ב ח כג).  אמנם יי' החריבו מַלְכֵי אשור את הגוים ואת ארצם (שם יט יז).  ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקלל בְּמַלְכּוֹ ובאלהיו ופנה למעלה (ישע' ח כא).  כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מְלָכֶיהָ (שם ז יו).  שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך וכו' הקים מכסאותם כל מַלְכֵי גוים (שם יד ט).  וסכרתי את מצרים ביד אדנים קשה וּמֶלֶךְ עז ימשל בם (שם יט ד).  כה אמר הַמֶּלֶךְ הגדול מֶלֶךְ אשור מה הבטחון הזה אשר בטחת (שם לו ד).  ובנו בני נכר חמתיך וּמַלְכֵיהֶם ישרתונך (שם ס י).  כבשת גנב כי ימצא כן הבישו בית ישראל המה מַלְכֵיהֶם שריהם וכהניהם ונביאיהם (ירמ' ב כו).  בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הַמְּלָכִים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך (שם לד ה).  כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מְלָכֵינוּ ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם (שם מד יז).  הלא את הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם אתם ואבותיכם מַלְכֵיכֶם ושריכם ועם הארץ אתם זכר יי' (שם כא).  ושבעה אנשים מראי פני הַמֶּלֶךְ אשר נמצאו בעיר (שם נב כה).  לא האמינו מַלְכֵי ארץ וכל ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם (איכ' ד יב).  הנני מביא אל צר נבוכדראצר מֶלֶךְ בבל מצפון מֶלֶךְ מְלָכִים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב (יחזק' כו ז).  כל ישבי האיים שממו עליך וּמַלְכֵיהֶם שערו שער רעמו פנים (שם כז לה).  כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מֶלֶךְ ואין שר (הוש' ג ד).  ברעתם ישמחו מֶלֶךְ ובכחשיהם שרים (שם ז ג).  כי עתה יאמרו אין מֶלֶךְ לנו כי לא יראנו את יי וְהַמֶּלֶךְ מה יעשה לנו (שם י ג).  ובית אל לא תוסיף עוד להנבא כי מקדש מֶלֶךְ הוא ובית ממלכה הוא (עמוס ז יג).  עתה למה תריעי רע הֲמֶלֶךְ אין בך אם יועצך אבד כי החזיקך חיל כיולדה (מיכ' ד ט).   יתיצבו מַלְכֵי ארץ ורוזנים נוסדו יחד (תהל' ב ב).  ואני נסכתי מַלְכִּי על ציון הר קדשי (שם ו).  אין הַמֶּלֶךְ נושע ברֹב חיל גבור לא ינצל ברב כח (שם לג יו).  ויתאו הַמֶּלֶךְ יפיך כי הוא אדניך והשתחוי לו (שם מה יב).  שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מַלְכֵיהֶם (שם קה ל).  הנותן תשועה לַמְּלָכִים הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה (שם קמד י).  תועבת מְלָכִים עשות רשע כי בצדקה יכון כסא רצון מְלָכִים שפתי צדק ודבר ישרים יאהב (משלי יו יב-יג).  שמים לרום וארץ לעמק ולב מְלָכִים אין חקר (שם כה ג).  אל לַמְלָכִים למואל אל לַמְלָכִים שתו יין ולרוזנים או שכר (שם לא ד).  כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מְלָכִים והמדינות (קהל' ב ה).  אי לך ארץ שֶׁמַלְכֵּךְ נער ושריך בבקר יאכלו אשריך ארץ שֶׁמַלְכֵּךְ בן חורים ושריך בעת יאכלו (שם י יו-יז).  ויאמר הַמֶּלֶךְ לחכמים ידעי העתים כי כן דבר הַמֶּלֶךְ לפני כל ידעי דת ודין (אסת' א יג).  שבעת שרי פרס ומדי ראי פני הַמֶּלֶךְ הישבים ראשנה במלכות (שם יד).  ואמר לַמֶּלֶךְ הַמֶּלֶךְ לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה (נחמ' ב ג). — אֶבֶן הַמֶּלֶךְ, המשקל הקבוע והמדֻיק שנקבע ע"י הממשלה: ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן הַמֶּלֶךְ (ש"ב יד כו). — דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, הדרך הרחב, הכבוש ע"י הממשלה: נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך הַמֶּלֶךְ נלך לא נטה ימין ושמאול (במד' כ יז). — מִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ, מִשְׁתֶּה גדול, ברב פאר: ותבא אביגיל אל נבל והנה לו משתה בביתו כמשתה הַמֶּלֶךְ ולב נבל טוב עליו (ש"א כה לו). — כְּיַד הַמֶּלֶךְ, בשפע, ברב פאר: ויין מלכות רב כיד הַמֶּלֶךְ (אסת' א ז). — שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, שער היכל מושב המלך, מקום הממשלה: ויבוא עד לפני שער הַמֶּלֶךְ כי אין לבוא אל שער הַמֶּלֶךְ בלבוש שק (אסת' ד ב). — ומצוי מאד בתו"מ: דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות (ר' יהושע, ברכ' א ב).  כל ישראל בני מלכים הם (ר' שמעון, שבת יד ד).  שלש מצוות נצטוו ישראל בביאתן לארץ נצטוו למנות להן מלך ולבנות להן בית בחירה ולהכרית זרעו של עמלק (ר' יהודה, תוספת' סנה' ד ה).  באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים (ר"ה א א).  ג' צריכים רחמים מלך טוב שנה טובה וחלום טוב (רב, ברכ' נה.).  אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך (לוי, שם ד.).  לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי א"ה שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי א"ה (ר' יוחנן, שם ט:).  מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (כתוב' יז.).  כיצד מושחין את המלכים כמין נזר (הור' יב.).  אין מושחים את המלכים אלא על המעין כדי שתמשך מלכותם (שם).  מה אם יעקב שנברא העולם בשבילו אמר ועשית עמדי חסד ואמת שאר בני אדם עאכו"כ מיכן אמרו מלך באכסניא צריך חסד (מדה"ג, תימנ', ויחי). — *ובהשאלה, כנוי לאלהים: כי יי' שפטנו יי' מחקקנו יי' מַלְכֵּנוּ הוא יושיענו (ישע' לג כב).  והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם הַמֶּלֶךְ יי' צבאות שמו (ירמ' נא נז).  כי מֶלֶךְ גדול אני אמר יי' צבאות ושמי נורא בגוים (מלא' א יד). — ובתו"מ: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי וכו' אעפ"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם וכו' ולא אבכה (ריב"ז, ברכ' כח:).  חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא גזרתו של מלך מלכי המלכים היא (הוא, פסיק' דר"כ, פרה).  בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמו הגדול מבורך הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו (ר' יוסי, ברכ' ג.).  והלא אין המחיה מטמא בראשי איברין אלא גזרת המלך היא אפילו כל שהוא (ר"מ, תוספת' נגע' ג ו).  למה נברא (אדם) יחידי להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים ברוך הוא שבחותם אחד ברא כל העולם כולו ומחותם אחד יצאו חותמות הרבה (שם סנה' ח ה). — *מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, עי' מָשִׁיחַ. — ובסהמ"א: ויכתוב על המגילה לאמר אין כמלך חזק בארץ (יוסיפון, פרק ג). — ואמר החכם: כשיחמסנו אדם נזעק אל המלך וכשיחמסנו המלך  אל מי נזעק (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, שער המלך).  המלכים הם ארבעה מלך נדיב לעמו ונדיב לעצמו מלך כילי לעצמו וכילי לעמו ומלך כילי לעצמו ונדיב לעמו ומלך נדיב לעצמו וכילי לעמו (סוד הסודות, מיוח' לאריסטו, הוצ' גסתר סי' 5).  וקורין לרופא הנפשות מלך המתעסק במלאכת שמים (ספ' מוסר לר"י אבן עקנין, פי' אבות ב ה). — ב) °בהשאלה, כנוי לאותיות א"ב העברי שאינן באות במלים אלא בשרשים ולא בתוספות לשמוש: וגם עליו לדעת מן האותיות האלה מהם שלשה עשר משרתים ותשעה מלכים סימן דונ"ש הלו"י אמ"ת כט"ב וסימן המלכים ח"ג ק"ץ ספ"ר ע"ז (הקדמ' דונש על מנחם). — וארבע אותיות אהו"י: ומלת מצתי חסרת אלף ורבים כמוה כי אין תימה לחסרון המלך יהו"א (ראב"ע במד' יא יא). — ג) °כ"א משבע התנועות: שבע נקודות למאד כבדות וכו' והם שבעה מלכים בעשרים ושתים מומלכים (בן אשר, דה"ט, סי' י).  ואלו הן המלכים אָ אַ אֵ אֶ אוֹ אִי (הוא, קונטר' המסרת 52).  שבעה מלכים (ריב"ג רשאלה אלתנביה 274).  להקת מלכים רק תהי ק"ט צ"ח וגם גזע ספרד בעבות נקשרת (רשב"ג, הענק).  הנה תשים באות השנית אחת מן התנועות שהן שבעה מלכים ותסובב התנועה עם כל התנועות (ראב"ע, ספר השם ז).  נמצא האות לבדו אינו עומד אלא בצירוף ובצירוף האותיות תשלם המלה אבל אינו יודע כיצד היא אלא במלכים והן הנקודות וזה הוא הצורך שאם ימצא אדם שלש אותיות בלא מלך כמו עשה אינו יודע אם הוא עָשָׂה לשעבר או עֹשֵׂה לעתיד וכו' עד שימצא מלך אז ירוץ הקורא בו (הורי' הקורא 17).  והיו (בזמן קדום) על פה כותבין תיבות הפסוק בלא מלכים ולא טעמים וקורין אותו כתקון כמו ששמעו ממשה (שם 54).   ושמו שבעת המלכים והטעמים אותות לתכונות ההם אשר העתיקום בקבלה ממשה (ר"י א"ת, כוזרי ג לא).  ולא זו בלבד כי גם במלכים ובעבדים יזהרו מאד המשוררים ולא ישימו כי אם עבד תחת עבד ומלך תחת מלך וזה על דרכים מחולפים וכו' וכל שיר שאיננו שקול במלכים ועבדים בוז יבוזו לו להקת המשוררים (רמב"ח, דרכי נעם ו).  כי המשוררים יקראו מלכים לקמץ גדול וקטן ופתח גדול וקטן וחולם וחירק ושורק ובזה יסכימו עם המדקדקים וכו' ואולם קמץ חטוף ולחטף פתח ולחטף סגול ולשורק בשאין אחריו שבא נח כל אלה יקראום עבדים (שם ז).  כשתעיין בסדר הראשון (של הפיוט) שהוא אדון עולם ובמספר עבדיו ומלכיו תמצא כי תצטרך לבלוע החטף פתח שבמלת נעֲשה כי אין שם צורך לעבד (שם ט). — ד) °כנוי להאפעה: כמו הנחש הנקרא מלך ובלשון יונית נקרא באסאליקוס והוא הצפעוני וממית בהבטתו ושמיעת קולו (קאנון ד ו ג כא). — ה) °בצרוף עם שֵׁם אחר, כנוי לקצת העופות וכדומה: מלך הגדרה הוא יותר גדול ואמוץ משכוי הצהוב מראהו ממעל שחרחר אפל ומתחת לבטנו לבן עכור וגם הוא לא יעזוב ארצו בחורף לבעבור כי ימצא בכל עת מחיתו בסבך (י' שנהק, תוה"א, מערכ' העוף יח).  מלך השליו גדול מעט מהשליו ודומה לו הרבה גם במראה נוצתו משכנו באחו ושדות תבואה לחה ומחיתו ממיני רמש ותולע ונפלא בנחרת קולו (שם נח).  יאוה (הנחש הזוחל הלבני) למושב לו גלי הנמלים השחורים והלבנים ויאכל את תולעתם ובעבור זה יקראו לו אנשי סורינם מלך הנמלים (אברמוביץ, תוה"ט, מפלג' הזוח' 130). — ו) °כנוי להחלטים שבגוף: הדורות אינם הולכים למות שלימים עד שגופם מתחסר מהמלכים שיש בגופן וכו' אמר ר' ישמעאל בגוף הזה יש בו מלכים הדם והלובן ומרה אדומה ומרה השחורה וכיון שאדם נעשה גדול כחו תש ודמו משתנה ופניו מוריקות ואחד מהמלכים מתגבר או מתחסר (מדר' תמורה, ביה"מ ילינק א).  הגוף בזמן שהמלכים עומדים במלכותם הרוח עומדת בו (שם). — °מֶלֶךְ אַל קוּם, במשמ' חסר כח גבר: אל תתמה דוד אל איש חיקי אם לא קראתי בשלומו, שונה טעמו נגלה מומו יען מלך אל קום עמו (עמנ', מחבר' ז). — ז) בַּת מֶלֶךְ, בְּנוֹת מֶלֶךְ, נגעי עין,3Efflorescences: היכהו על מוחו וירדו מים וחיפו את עיניו (הכהו) על עיניו ויצאו בנות מלך וסימא את עיניו (תוספת' ב"ק ט כז).  פוך מעביר בת מלך4 ופוסק את הדמעה5 ומרבה שער בעפעפים (ר' יוחנן, שבת קט.).  ושלשה דברים נאמרו בפּוך מגדל את השער שבעפעפים ופוסק דמעה ומעביר את בת מלך (פסיק' דר"כ, עניה סוערה).  

ארמון. — בירה, עיר הבירה. — דבר מלכות. — הדר מלכות. — הוד מלכות. — היכל. — °הַמְלָכָה. — חותם. — טבעת. — יועץ. — יורש עצר. — כסא. — כתר. — מאמר המלך. — מלוכה. — מלכות. — ממלכה. — ממשלה. — מס, מִסִּים. — מרכבה. — משח, נמשח. — משׁל. — מִשְׁנֶה. — נָגיד. — נֵזֶר. — נסיך. — עטרה. — רדה. — רֹזן. — שבט. — שלט, שלטון, שליט. — שליש. — שער, שער המלך. — שרביט. שר. — *שְׂרָרָה.