קל לא נמצא.

― פִע', עִבֵּר, ― א) עִבֵּר הַשׁוֹר את הפרה, עשה אותה הרה, בולד בקרבה, befruchten (decken); féconder; to impregnate: שורו עִבֵּר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל (איוב כא י). ― ובתו"מ במשמ' פ"ע, עִבְּרָה הבהמה: הגוזל את הפרה ועיברה אצלו ושנת ושילשה אפילו ארבעה וחמשה פעמים וכו' משלם כשעת הגזילה (תוספת' ב"ק י א). גזל כחושה והשמינה מחזירה בעיינה מפני שעיברה אצלו וילדה משלם כשעת הגזילה (רב חסדא, ירוש' ב"ק ט א). בשנטרפה ולבסוף עיברה (חול' נח.). ― וְעִבְּרָה האשה: כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל (יבמ' ז ה). רבי יוחנן כי עברתו אמו מת אביו ילדתו מתה אמו (קידוש' לא:). שלטו בעצמן (בנות לוט) והוציאו עירותן ועיברו כמביאה שנייה (ר' תנחומא, מד"ר בראש' מה, תיאוד'). עיברו כל בני ביתו של אבימלך וילדו זכרים (פסיק' רבת' מב). כל עקרות שהיו בעולם נפקדו עם שרה ועיברו עמה (שם). ― ופ"י: אמי אמי לא עברתני כדרך כל הנשים ולא ילידתני כדרך היולדות (שם כו). ― ובסהמ"א, עִבֵּר הזכר: שור הוא הזכר המעבר ולא יפלוט השכבת זרע לחוץ לבטלה כי מרב שלותם אפילו זרע בהמתם היה נכון ולא יוצא לבטלה (רשב"ץ דוראן, אוהב משפט, באורים לאיוב, קיו.). ― ב) עִבֵּר את העיר, הוסיף על גבולה מה שנמצא מחוצה לה: כיצד מעברין1 את הערים בית נכנס בית יוצא פגום נכנס פגום יוצא וכו' (עירוב' ה א). ― ג) עִבֵּר השנה, הוסיף בה חדש אחד, עִבֵּר החדש, הוסיף בו יום אחד einschalten; untercaler; to intercalate: עבר (חזקיהו המלך) ניסן בניסן ולא הודו לו (פסח' ד טו). שנים אומ' צריכה לעבר ושלשה אומ' אינה צריכה לעבר בטלו שנים במיעוטן (תוספת' סנה' ב א). האב אומ' לעבר ובנו א' שלא לעבר שניהם נימנין (שם). הרי שעברו את אדר ולא בא אביב בזמנו שומעני שיעברו ר"ח ניסן היה ר"ש אומר הא אם אמרת כן נמצאת אתה עושה ניסן ב' ואמרה תורה ראשון הוא לכם ר' נתן אומר את חדש [האביב] חדש הסמוך לאביב אתה מעבר ואי זה זה הוי אומר זה אדר (מכי' בא ב). מנין שאין מעברים את השנה אלא בבית דין הגדול שבירושלים תלמוד לומר ראשון הוא לכם (שם). מעשה שעיברו השנה שלשה רועי בקר (ר' קריספא בשם ר' יוחנן, ירוש' ר"ה ב ו). אמרין כל מי שספיקה בידו לעבר את השנה ואינו מעברה כאילו עובד עבודה זרה (שם חגי' ג א). אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עיברוה בגליל מעובר' וכו' אין מעברין את השנה בגליל ואם עיברוה מעוברת (שם נדר' ו יב). כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמיה איש בית דלי (ר' עקיבא, יבמ' קטו.). אין מעברין את השנה לפני ר"ה ואם עברוה אינה מעוברת (סנה' יב). יצא יעקב לחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה בחוצה לארץ אמר לו הקב"ה יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בח"ל (פדר"א ח). מכאן אמרו אפילו צדיקים וחכמים בח"ל ורועה צאן ובקר בארץ אין מעברין את השנה אלא ע"י רועה צאן ובקר (שם). ― ובסהמ"א: עבר (חזקיהו) השנה לעצת בית דין והפסח שעשה היה בחדש הראשון והשם הנכבד קבלו בראיות ברורות רק שגג שגגה קטנה שלא עבר ביום שעבר לפני החדש הראשון (ראב"ע, אגר' השבת א, קבוצ' קונטרס'). כשמעברין בית דין את החדש מפני שלא באו עדים כל יום שלשים היו עולים למקום מוכן ועושין בו סעודה ביום אחד ושלושים שהוא ראש חדש (רמב"ם, קדוה"ח ג ז). ועל זה סומכין ומעברין חדש אחר חדש או עושין חדש חסר אחר חדש חסר (שם יח ט). ― ואמר הפיטן: והתבוננו קבוע שנים ולתקנם במרץ אלהיכם המשכילכם לחסר ולעבר בתרץ (את פני מלך, יוצ' שבת הפסק' ב).

― פֻע', *עֻבַּר, רק בינ' במקורות הקדומים, מְעֻבָּר, מעובר, מְעֻבֶּרֶת, מעוברת, ― א) נקבה שֶׁנִתְעַבְּרָה, הָרָה: החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו (יבמ' ד א). אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר (שם ז ג). האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה (שם טז א). היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת כתוב' א ט. מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותה ולא נטלת כתובה (סוט' ד ג). ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת מניקה וזקנה (רבי אליעזר, נדה א ג). המעוברת לעצמו המינקת לעצמו או שותה או לא נוטלת כתובתה (תוספת' סוט' ג ה). לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו משום שנ' אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא (שם ב ז). התירו למעוברת שתהא טועמת דבר מועט מפני סכנות נפשות (שם מקוא' ז ו). דומה שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני (ב"ב קמז.). הייתה אשה אחת מעוברת ורואה אחד מהם אומרת לו נביא מה בבטני וכו' (תנחומ' ויקר' י, בובר). ― ומ"ר מְעֻבָּרוֹת, מעוברות: שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה וכו' ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן (יבמ' ג י). ― ובסהמ"א: עזבתי אשתי מעוברת ואי[ני] יודע אם הולידה זכר או נקבה (גנזי שכטר א, גינצבורג 239). ודע שהאלרחה וההריון הכוזב הם שמות נרדפים להריון כוזב בסבת התקבצות מים כרכומיים ברחם ותראה כמעוברת זמן מה ואחר יתרוקנו פתאם (רש"ט שפרוט, עין כל [פרוש קאנון א"ס], כ"י ביהמ"ד שכטר 80:). ― מעֻבָּרָה, ואמר המשורר: דעה כי הזמן אשת נעורים המעברה (ר"ש הנגיד, אחי מוסר). ― ועֻבָּר, בהשאלה לזָכר: אויל עבר שמועה יחבל לו כחבלי אשה הרה מעולה (ב"ז ב"ס יט טז). ― ב) חדש מְעֻבָּר, שנה מְעֻבֶּרֶת, שעברו אותם, חדש שהוסיפו לו יום אחד, שנה שהוסיפו לה חדש אחד: ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר ר"ה ג א. וכן בגליות נוהגין אחד מעובר ואחד שאינו מעובר היו נוהגין תמוז בזמנו והאב מעובר וכו' (תוספת' ערכ' א ח). מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר רב, ר"ה יט:. עד מתי שואלין עד שתגיע זמנה של רביעה וכו' אם היתה שנה מעוברת נותנין לה עיבורה (תוספת' תענ' א ב). כגון שהיתה שנה מעוברת עיבור שנה ל' יום (ר' משרשיא, ערכ' ט:). ― ובסהמ"א: ואסקינן הא אתרוג ראש השנה שלה ט"ו בשבט דחדשים ולא שלתקופה בין בפשוטה ובין במעוברת ואיזו היא שלתקופות זו שלפני מנין יונים (תשו' הגא' הרכבי רמג). ואם היתה שנת בצרת בארץ ישראל ומסביב והנה אין זרע אף כי אביב הנקבע השנה פשוטה או מעוברת גם אין ספירה נספרת (ראב"ע, הקד' א לפרושו על התורה, כהנא, ב, 67). והשנה המעוברת אם יהיו חדשיה כסדרן תהיה יתרה על השנה הסדורה שלשים יום (רמב"ם, קדוה"ח יב ב). ― ומ"ר מְעֻבָּרִים, מעוברין: אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא מוסיפין על שמנה חדשים המעוברין (שם יח ט).

― הִתפ', *הִתְעַבֵּר, נִתְעַבֵּר, נִתְעַבְּרָה, ― א) שנעשתה מְעֻבֶּרֶת, הרה: גזל פרה ונתעברה2 אצלו וילדה וכו' משלם כשעת הגזילה (ב"ק ט א). עצבונך בזמן שהאשה מתעברת פניה מכוערות ומוריקות כל ג' חדשים הראשונים (אדר"נ א). ר"מ סבר אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר ואימתי עמקים יעטפו בר מאדר מתעברות באדר ויולדות באב (ר' יוחנן, ר"ה ח.). וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב וכו' שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר (תחליפא, מו"ק ט.). בשלמא אונן משום לא לו יהיה הזרע אלא ער מאי טעמא עבד הכי כדי שלא תתעבר ויכחיש יופיה (יבמ' לד:). הרי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג (ע"ז נד:). ר' לוי בר חייתא אמר מביאה ראשונה נתעברה א"ר אלעזר לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה (מד"ר בראש' מה). והיתה הגר אומרת להם שרה גברתי אין סיתרה כגלוי נראת צדקת ואינה צדקת אילו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה ואני בלילה אחת נתעברתי (שם). כל השירות שבעולם נאמרו בל' נקבות לומר מה הנקבה הזאת מתעברת ויולדות וחוזרת ויולדת כך הם הצרות באות עליהן והיו אומרים שירות בלשון נקבות (שם שמות  כג). הנואף הזה כשהוא הולך אצל אשת איש והיא מתעברת הימנו נמצא אותו ממזר שאין לו דין חלק בנכסי בעלה והוא יחלוק עם בניו בנכסים (שם במד' י). ― ובהשאלה, נִתְעַבְּרָה הארץ: ובמקום שיפקוד להם הקב"ה להעלות ולהמטיר שם מגשימי' מיד הארץ מתעברת וצמחה כאשה אלמנה שהיתה מעורבת מזנות (פדר"א ה). ― °נִתְעַבְּרָה הנשמה בגוף, נכנסה אל תוכו: והנה בבואה נשמה זה להתעבר בגוף זה אם הוא צדיק צריך הקב"ה להביא יסורין על הצדיק הזה וכו' וכיון שאין ביד הצדיק עון כלל ונלקח על חנם בעבור הנשמה אשר נתעברה בו צריך הקב"ה להרבות שכרו לעוה"ב יען שנצטער כדי לתקן את הנשמה המתעברת בו (ר' אליהו, שבט מוסר נב). ואפשר לומר דכל זה רמזוהו רז"ל באומרם צדיק וטוב לו צדיק גמור כלומר הנשמה שנתעברה בו היא נשמת צדיק גמור ולא נתעברה בו כ"א להדריכו ולשמרו לבל יכשל בשום דבר (שם). ― ב) נִתְעַבֵּר עם העיר, נתוסף על גבול העיר, נתחבר עם העיר: ואילו שמתעברין עמה נפש שהוא ארבע אמות על ארבע אמות ר' יהודה אומר כתליה וזיזיה מתעברין עמה וכו' וגדר ובורגנין שבתוכה ובית שבים מתעברין עמה ואילו שאין מתעברין עמה וכו' (תוספת' עירוב' ו (ה) ד-ה). עיר של רבים שחרבה ונשתיירו בו גודריות גבוהות עשרה טפחים אף על פי שאין צורות פתחיה ניכרין הרי זה מתעברת להיות כעיר (שם ז ד). יכול אני לעשות שתהא בית מעון מתעברת עם טיבריא (ר"ש בן לקיש, ירוש' שם ה א). ― ג) נִתְעַבְּרָה השנה, נעשתה מְעֻבֶּרֶת, נִתְעַבֵּר החֹדש, נעשה חֹדש מְעֻבָּר: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני (מגל' א ד). המשכיר בית לחברו לשנה נתעברה השנה נתעברה למשכיר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר (ב"מ ח ח). הואיל והחדש מתעבר והשנה מתעברת מה החדש אחד ממנויו אף שנה אחד ממנויה (מכי' בא ב). ר' אומר ניסן לא נתעבר מימיו וכו' רב אמר תשרי לא נתעבר מימיו (ירוש' ר"ה ג א). העיד ר' חנניה איש אונו אם אינה (השנה) יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל (שם נדר' ו יב). שנה תמימה וכו' וחכ"א מונה שנים עשר חדש מיום ליום ואם נתעברה נתעברה למוכר (יומ' סה:). ראויה היתה אותה שנה שתתעבר ומפני מה לא עיברה אלישע ששנת בצורת היתה והיו הכל רצין לבית הגרנות (סנה' יב.).