*, עובר, — א) תה"פ, של הזמן שכבר עבר, קֹדֵם ל־1, früher  als; antérieurement; before, prior to: כל שקדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות (בכור' ב ג). מצות מאימתי מברך עליהן רבי יוחנן אמר עובר לעשייתן (ירוש' ברכ' ט ד). כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן2 (רבי יהודה אמר שמואל, פסח' ז:). — ב) °כמו עֵבֶר: עלינו לדעת יסוד כל מלה ומשרתיה לכל עוברי פניה (דונש על מנחם 9). ותאבה ותאפה כתובים באל"ף ובלא אל"ף ומבטאם שוה ולא נוכל להפעילם לכל עוברי פניהם כי אם אלף מיוסד בהם (שם 25). — ג) בדקדוק, שזו"ת, כמו עָבָר: כי אין הפועל העובר ממנו כמו יצא יבא כי אם בא כמו קם (ג' ספרי דקדוק לר"י חיוג, הוצ' נוט 43). ובושו וכו' והוא על משקל הפועל העובר שאתה מספר בעד הרבים שכבר בושו (שם). והעוברים בתוספת נון בראש האבנים לאות הבנין (רד"ק, מכלול, שדה"פ נד.). ובאו על תכונתם להורות כי כן היה המשפט בכלם לולי דמיונם אל העוברים (שם). — ואמר המליץ: אין אלוה מבלעדיך אין מלך זולתך אתה בעובר ובהווה ובעתיד (ר' אליהו, שבט מוס' יח). — ומ"ר נק': בני חטאת חדל בקש על העוברות ויכפרו לך (ב"ז ב"ס, כא א). — ד) פֹּעַל עֹבֵר, שפעולתו עֹבֶרֶת מהפֹּעֵל על הפעול, פֹּעַל מִתְעַבֵּר, יֹצֵא: הפעלים נחלקים על שלשה דרכים כי מהם מה שלא יהיה לעולם כי אם עובר כמו אמר שמר וכו' ומהם מה שיהיה עומד לעולם וכו' גבר גדל וכו' (ר"י א"ת, הרקמה יד, 82).