פעו"י, עָבָר, עֲבָרוֹ, עָבְרָה, עָבַרְתָּ, עָבַרְתִּי, עָבְרוּ, עָבָרוּ, עֲבַרְתֶּם, עָבַרְנוּ, עֹבֵר, עוֹבֵר, עֹבְרִים, עֹבְרֵי, עוֹבְרֵי, עָבוֹר, עֲבוֹר, עֲבֹר, לַעֲבָר־, עָבְרִי, עָבְרֵנוּ, עָבְרְךָ, עָבְרֶךָ, עָבְרְכֶם, עָבְרוֹ, עָבְרָם, עֲבֹר, עִבְרִי, עֲבֹרִי, עִבְרוּ, אֶעֱבֹר, ־בוֹר, אֶעְבְּרָה, אֶעֱבֹרָה, תַּעֲבֹר, תַּעֲבֹר־, תַּעֲבֹרִי, יַעֲבֹר, יַעֲבוֹר, יַעֲבָר־, יַעֲבְרֶנּוּ, יַעֲבְרֶנְהוּ, תַּעֲבֹר, תַּעֲבָר־, נַעֲבֹר, נַעְבְּרָה, נַעֲבֹרָה, תַּעֲבְרוּ, יַעֲבְרוּ, יַעֲבֹרוּ, יַעֲבֹרוּן, יַעַבְרֻנְהוּ, יַעַבְרוּם, תַּעֲבֹרְנָה, — א) עָבַר נחל, נהר, ים וכיוצא בזה, מעבר אחד אל העבר שכנגדו, überschreiten; passer; to pass, cross over: ויקם וַיַּעֲבֹר את הנהר (בראש' לא כא). כי במקלי עָבַרְתִּי את הירדן הזה (שם לב יא). עד יַעֲבוֹר עמך יי' עד יַעֲבוֹר עם זו קנית (שמות יה יו). וְעָבַר לכם כל חלוץ את הירדן (במד' לב כא). כי אתם עֹבְרִים את הירדן אל ארץ כנען (שם לג נא). עתה קומו וְעִבְרוּ לכם את נחל זרד (דבר' ב יג). וַעֲבַרְתֶּם את הירדן וישבתם בארץ (שם יב י). והיה ביום אשר תַּעֲבְרוּ את הירדן וכו' וכתבת עליהם את כל דברי התורה הזאת בְּעָבְרְךָ וכו' והיה בְּעָבְרְכֶם את הירדן תקימו את האבנים האלה (שם כז ב-ד). מי יַעֲבָר־לנו אל עבר הים (שם ל יג). ויהי בנסע העם מאהליהם לַעֲבֹר את הירדן (יהוש' ג יד). וַתַּעַבְרוּ את הירדן ותבאו אל יריחו (שם כד יא). וילכד גלעד את מעברות הירדן לאפרים והיה כי יאמרו פליטי אפרים אֶעֱבֹרָה וכו' (שפט' יג ח). ועברים עָבְרוּ את הירדן ארץ גד וגלעד (ש"א יג ז). ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מֵעֲבֹר את נחל הבשור (שם ל י). עָבְרוּ מיכל המים וכו' קומו וְעִבְרוּ מהרה את המים (ש"ב יז כ-כא). וְעָבְרָה העברה לעביר את בית המלך ולעשות הטוב בעינו ושמעי בן גרא נפל לפני המלך בְּעָבְרוֹ בירדן (שם יט יט). וְעָבַרְתָּ את נחל קדרון (מ"א ב לז). תעו מדבר שלחתיה נטשו עָבְרוּ ים (ישע' יו ח). סחר צידון עֹבֵר ים מלאוך (שם כג ב). חשפי שבל גלי שוק עִבְרִי נהרות (שם מז ב). — ובתו"מ: כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים וכו' (סוט' ז ה). — ובהשאלה, עָבַר תלמודו, שנה אותו: זה תלמיד שאינו רגיל במשנתו ששפתיו נוטפות מור1 אעפ"כ עובר הוא וחוזר ומברר תלמודו (מד"ר שה"ש ה, לחייו). — וְעָבַר גבול של ארץ: דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נַעֲבֹר גבלך (במד' כ יז). בדרך המלך נלך עד אשר נַעֲבֹר גבלך (שם כא כב). ויקם דוד וַיַּעֲבֹר הוא ושש מאות איש אשר עמו אל אכיש בן מעוך מלך גת (ש"א כז ב). וישקף ארונה וירא את המלך ואת עבדיו עֹבְרִים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה (ש"ב כד כ). כה אמר יי, יגיע כפים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יַעֲבֹרוּ ולך יהיו אחריך ילכו בזקים יַעֲבֹרוּ ואליך ישתחוו אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלהים (ישע' מה יד). — ובפרט למלחמה: וַיַּעֲבֹר יפתח אל בני עמון להלחם בם (שפט' יא לב). ואראה כי אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי וָאֶעְבְּרָה אל בני עמון ויתנם יי' בידי (שם יב ג). ויהי היום ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נשא כליו לכה וְנַעְבְּרָה אל מצב פלשתים (ש"א יד א). — והמים וכדומ' עָבְרוּ את גבולם, את גדותם: עִבְרִי ארצך כיאר בת תרשיש אין מזח עוד (ישע' כג י). האותי לא תיראו נאם יי' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יַעַבְרֶנְהוּ ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יַעַבְרֻנְהוּ (ירמ' ה כב). גבול שמת בל יַעֲבֹרוּן בל ישבון לכסות הארץ (תהל' קד ט). אחי בגדו בי כמו נחל כאפיק נחלים יַעֲבֹרוּ (איוב ו יה). — ובהשאלה לחיל האויב, שטף ועָבַר: ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו וחלף ביהודה שטף וְעָבַר עד צואר יגיע (ישע' ח ז-ח). ובא במלכות מלך הנגב ושב אל אדמתו ובנו יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף וְעָבַר וישב ויתגרו עד מעזה (דני' יא ט-י). ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף וְעָבַר (שם מ). ובשטף עֹבֵר כלה יעשה מקומה ואיביו ירדף חשך (נחו' א ח). — וְשׁוֹט: וכפר בריתכם את מות וחזותכם את שאול לא תקום שוט שוטף כי יַעֲבֹר והייתם לו למרמס מדי עָבְרוֹ יקח אתכם כי בבקר בבקר יַעֲבֹר ביום ובלילה (ישע' כח יח-יט). — ומים וכדומ' עָבְרוּ עַל: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מֵעֲבֹר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך (שם נד ט). ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל משבריך וגליך עלי עָבָרוּ (יונ' ב ד). תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עָבָרוּ (תהל' מב ח). אזי המים שטפונו נחלה עָבַר על נפשנו אזי עָבַר על נפשנו המים הזידונים (שם קכד ד-ה). — ועון, חרון: כי עונתי עָבְרוּ ראשי כמשא כבד יכבדו ממני (שם לח ה). עלי עָבְרוּ חרוניך בעותיך צמתתוני (שם פח יז). — וְיַיִן: הייתי כאיש שכור וכגבר עֲבָרוֹ יין מפני יי' ומפני דברי קדשו (ירמ' כג ט). — ומֹר: קמתי אני לפתח דודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עֹבֵר (שה"ש ה ה). לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עֹבֵר (שם יג). — ותער על הראש, גלח את הראש: כל ימי נדרו נזרו תער לא יַעֲבֹר על ראשו (במד' ו ה). — ועבר על פלוני, במשמ' עבר והגיע ושכן על, רוח: וְעָבַר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה (שם ה יד). ויגש צדקיהו בן כנענה ויכה את מיכהו על הלחי ויאמר אי זה עָבַר רוח יי מאתי לדבר אותך (מ"א כב כד). — ורעה או דבר: אין כהה לשברך נחלה מכתך כל שמעי שמעך תקעו כף עליך כי על מי לא עָבְרָה רעתך תמיד (נחו' ג יט). החרישו ממני ואדברה אני וְיַעֲבֹר עלי מה (איוב יג יג). כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יַעֲבֹר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח (דבר' כד ה). — ובמדר': מי היה מחכה ליוסף שעברו עליו כל הצרות האילו שיהיה למלך (מד"ר בראש' פח). — ובסהמ"א במשמ' חָל על: הטוב לך לבקש משכון ולקחתו אלא מריעך וחבירך אשר אין לו רשות עליך ולא מצותו עוברת עליך (ר"י א"ת, חו"ה הבטחון ו). — ובהשאלה: עָבַר ברית, תורה וכדומ', עָבַר עליה, לא השגיח בה, לא שמר, לא עשה, überschreiten; transgresser; to transgress, עָבַר ברית: כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר יי' אלהיך נתן לך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני יי' אלהיך לַעֲבֹר בריתו (דבר' יז ב). חטא ישראל וגם עָבְרוּ את בריתי אשר  צויתי אותם (יהוש' ז יא). בְּעָבְרְכֶם את ברית יי' אלהיכם אשר צוה אתכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף יי' בכם (שם כג יו). ויחר אף יי' בישראל ויאמר יען אשר עָבְרוּ הגוי הזה את בריתי אשר צויתי את אבותם ולא שמעו לקולי (שפט' ב כ). על אשר לא שמעו בקול יי' אלהיהם וַיַּעַבְרוּ את בריתו את כל אשר צוה משה עבד יי' ולא שמעו ולא עשו (מ"ב יח יב). ונתתי את האנשים הָעֹבְרִים את בריתי אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני וכו' ונתתי אותם בידי איביהם וביד מבקשי נפשם (ירמ' לד יח-כ). והמה כאדם עָבְרוּ ברית שם בגדו בי (הוש' ו ז). אל חכך שפר כנשר על בית יי' יען עָבְרוּ בריתי ועל תורתי פשעו (שם ח א). — וְתוֹרָה: והארץ חנפה תחת ישביה כי עָבְרוּ תורת חלפו חק הפרו ברית עולם (ישע' כד ה). וכל ישראל עָבְרוּ את תורתך וסור לבלתי שמוע בקלך (דני' ט יא). — וחֹק: ויעמידם לעד עולם חק נתן ולא יַעֲבוֹר (תהל' קמח ו). — וּמִצְוָה: ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עוֹבֵר את מצות המלך (אסת' ג ג). ויאמר להם (זכריה בן יהוידע הכהן) למה אתם עֹבְרִים את מצות יי' ולא תצליחו (דהי"ב כד כ). — ופֶה באותה המשמ': למה זה אתם עֹבְרִים את פי יי' והוא לא תצלח (במד' יד מא). ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לַעֲבֹר את פי יי' אלהי לעשות קטנה או גדולה (שם כב יח). ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עָבַרְתִּי את פי יי' ואת דבריך (ש"א יה כד). — ואמר בן סירא: זרע נקלה עובר מצוה (ב"ס גני' י ט). — ובתו"מ: יכול אם אמר לו אביו ואמו לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה ישמע להם (ספרא קדוש' א). אם יאמר גוי לישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים יעבור ולא יהרג (בשם ר' ינאי ובשם ר' שמעון בן יוצדק, ירוש' שביע' ד ב). — ועל דת: ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית (כתוב' ז ו). — ועל דין ומשפט: שלא הפך את סדום עד שעברה את הדין וכו' ואף ירושלם לא גלתה עד שעברה את הדין (מד"ר שמות ל). כך אחר הדברות הזהיר הקב"ה על המשפטים שלא יעברו עליהם ישראל (שם). — ועל דברי פלוני: כדיי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל (ברכ' א ג). עלו בו צמחים מחמת המכה נסתרה המכה חייב לרפותו וחייב ליתן לו שבתו שלא מחמת המכה או שעבר על דברי הרופא פטור (תוספת' ב"ק ט ד). הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש או כל מיני מתיקה (ב"ק פה.). מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חברי (רבי מאיר, שבת קלד.). שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה (ר"א בן יעקב, יבמ' צ:). ועל דעת פלוני: מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל ובא לפני ר' יוסי אמר לו ואילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל כלום הדרתה א"ל לא והתירו ר' יוסי (נדר' כג.). — עָבַר על, במצות עשה, במצות לא תעשה: השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה (פסח' ה ד). התולש סימני טמאה והכווה את המחיה עובר בלא תעשה (נגע' ז ד). שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו וכו' עבר על לא תעשה ועשה תשובה וכו' עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין (יומ' פו.). המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם מישכנו צריך להחזיר לו ועובר על כל שם ושם שיש בו (תוספת' ב"מ י ח). כל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות הללו (גמר' שם קיא.). ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין (רבא, שם). בעו מיניה מרב ששת קבלנות עובר עליו משום בל תלין או אין עובר משום בל תלין (שם, קיב.). — עָבַר את הדִין: אמר הקב"ה לישראל כשם שאני יכול לעבור את הדין על העכו"ם וכו' (מד"ר שמות ל). — עֹבְרֵי רצונו של הקב"ה: הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו (ברכ' נז:). — עֹבְרֵי עֲבֵרָה: ספיחי חרדל מותרין שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה (ר' יהודה, שביע' ט א). — ועי' עֲבֵרָה. — עָבַר על פשע, עָבַר עליו ולא השגיח בו, סלח לפלוני את עֲוֹנוֹ: מי אל כמוך נשא עון וְעֹבֵר על פשע (מיכ' ז יח). שכל אדם האריך אפו ותפארתו עֲבֹר על פשע (משלי יט יא). — וְעָבַר לפלוני סתם במשמ' זו: הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא אוסיף עוד עֲבוֹר לו (עמו' ז ח ). — ב) עָבַר דרך מקום, הלך בכל המקום וכדומ', durchschreiten, durchziehen; traverser, parcourir; to pass through, traverse: עָבַר ב: וַיַּעֲבֹר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה (בראש' יב ו). וְעָבַרְתִּי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה (שמות יב יב). וַיַּעֲבֹר (שאול) בהר אפרים וַיַּעֲבֹר בארץ שלשה ולא מצאו וַיַּעֲבְרוּ בארץ שעלים ואין וַיַּעֲבֹר בארץ ימיני ולא מצאו (ש"א ט ד). וַיַּעֲבֹר בכל שבטי ישראל אבלה ובית מעכה וכל הברים (ש"ב כ יד). וְעָבַר בה נקשה ורעב (ישע' ח כא). המוליך אתנו במדבר וכו' בארץ לא עָבַר בה איש ולא ישב אדם שם (ירמ' ב ו). ואנשי תמיד יבדילו עֹבְרִים בארץ מקברים את העברים את הנותרים על פני הארץ לטהרה וכו' ועברו הָעֹבְרִים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון (יחזק' לט יד-יה). — וְעָבַר בקרב: כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עָבַרְנוּ בקרב הגוים אשר עברתם (דבר' כט יה). עִבְרוּ בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צדה (יהוש' א יא). ובכל כרמים מספד כי אֶעֱבֹר בקרבך אמר יי' (עמו' ה י). — עָבַר בתוך: ויאמר יי' אלו (אל יחזקאל) עֲבֹר בתוך העיר בתוך ירושלם (יחזק' ט ד). להם לבדם נתנה הארץ ולא עָבַר זר בתוכם (איוב יה יט). — עָבַר בנהר, בנחל: וכל הארץ בוכים קול גדול וכל העם עברים והמלך עֹבֵר בנחל קדרון (ש"ב יה כג). ושמעי בן גרא נפל לפני המלך בְּעָבְרוֹ בירדן (שם יט יט). כי תַעֲבֹר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך (ישע' מג ב). הפך ים ליבשה בנהר יַעַבְרוּ ברגל שם נשמחה בו (תהל' סו ו). — ובתוך ים: וַיַּעַבְרוּ בתוך הים המדברה (במד' לג ח). והים בקעת לפניהם וַיַּעַבְרוּ בתוך הים ביבשה (נחמ' ט יא). — וּבַשַּׁעַר: עִבְרוּ עִבְרוּ בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה (ישע' סב י). — וְעָבַר את: ותהי על יפתח רוח יי' וַיַּעֲבֹר את הגלעד ואת מנשה וַיַּעֲבֹר את מצפה גלעד (שפט' יא כט). כי אם שם אדיר יי' לנו מקום נהרים יאורים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יַעַבְרֶנּוּ (ישע' לג כא).  — וְעָבַר סתם:  וְעָבַר יי' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות (שמות יב כג). אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אֶעְבְּרָה ברגלי (דבר' ב כח). והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עָבַר ורמס וטרף ואין מציל (מיכ' ה ז). — עָבַר וְשָב: ויאמר להם (משה) וכו' עִבְרוּ ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו (שמות לב כז). — ובינ' עֹבֵר וָשָב, הֹלך בדרך, נֹסע: ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עֹבֵר ושב (יחזק' לה ז). ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מֵעֹבֵר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה (זכר' ז יד). וחניתי לביתי מצבה מֵעֹבֵר ומשב (שם ט ח). — ובתו"מ: והיה כל עובר ושב דומה שהמלך צלוב (תוספת' סנה' ט ז). כל המגביה עצמו על ד"ת למה הוא דומה לנבלה מושלכת בדרך כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו ומתרחק ממנה (ר' עקיבא, אדר"נ יא). — ומ"ר: מפני מראית העין כיצד שלא יהו עוברין ושבין אומרין ראו פלוני שקצר שדהו ולא נתן ממנה פאה (ר' שמעון, תוספת' פאה א ו). מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ושבים פעם אחת היתה בתו עוברת להינשא ושטפה נהר (ר' חגיי בשם ר' שמואל בר נחמן, ירוש' שקל' ה ב). מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבם של אלו (בני שאול ובני מיכל) הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים (ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, יבמ' עט.). למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו עמד המלך וכל פמליא שלו שם והיו עוברים ושבים אומרים מה טיבו של מלך וכל פמליא שלו כאן (ר' ברכיה ור' סימון, מד"ר רות ח). — ובה"א הידיעה: ויעש להם משתה בביתו של אברהם אבינו היה שהיה מקבל את העוברים ואת השבים (שם בראש' נ). מה פלטירה זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת לעולם כך בניך מבלים את כל אומות העולם (ר' עזריה בשם ר' אחא, שם סט). — עָבַר בְּרִית, עָבַר בין בתרי הגוף שהיו כֹרתים לפנים לשם ברית, ובכלל התקשר בקשר של ברית: ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עָבַר בין הגזרים האלה ביום ההוא כרת יי' את אברם ברית (בראש' טו יז-יח). לְעָבְרְךָ בברית יי' אלהיך ובאלתו אשר יי' אלהיך כרת עמך היום (דבר' כט יא). ונתתי את האנשים הָעֹבְרִים את בריתי אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני העגל אשר כרתו לשנים וַיַּעַבְרוּ בין בתריו שרי יהודה ושרי ירושלם הסרסים והכהנים וכל עם הארץ הָעֹבְרִים בין בתרי העגל (ירמ' לד יח-יט). —  ג) עָבַר והלך בצד פלוני, או בצד מקום או דבר, vorübergehen; passer; to pass along, עָבַר על: כי על כן עֲבַרְתֶּם על עבדכם (בראש' יח ה). והבית הזה יהיה עליון כל עֹבֵר עליו ישם ושרק (מ"א ט ח). לשום ארצם לשמה וכו' כל עוֹבֵר עליה ישם ויניד בראשו (ירמ' יח יו). איך היתה לשמה מרבץ לחיה כל עוֹבֵר עליה ישרק יניע ידו (צפנ' ב טו). — וכן עָבַר אֶל: וילך (אליהו) משם וימצא את אלישע בן שפט והוא חרש שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר וַיַּעֲבֹר אליהו אליו וישלך אדרתו אליו (מ"א יט יט). ויהי היום וַיַּעֲבֹר אלישע אל שונם (מ"ב ד ח). — וְעַל פָָנָיו: וַיַּעֲבֹר יי' על פניו וכו' (שמות לד ו). — עָבַר אֶת: ויזרח לו השמש כאשר עָבַר את פנואל והוא צלע על ירכו (בראש' לב לב). ואהוד נמלט עד התמהמהם והוא עָבַר את הפסילים וימלט השעירתה (שפט' ג כו). וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר השמר מֵעֲבֹר המקום הזה כי שם ארם נחתים (מ"ב ו ט). — ועָבַר סתם: וַיַּעֲבְרוּ אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור (בראש' לז כח). והיה בַּעֲבֹר כבודי ושמתיך בנקרת הצור (שמות לג כב). והיה מדי עָבְרוֹ (אלישע) יסר שמה לאכל לחם (מ"ב ד ח). — והרוח: כי רוח עָבְרָה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו (תהל' קג יו). כַּעֲבוֹר סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם (משלי י כה). ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עָבְרָה ותטהרם (איוב לז כא). — ומים: ראוך יחילו הרים זרם מים עָבָר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא (חבק' ג י). כי אתה עמל תשכח כמים עָבְרוּ תזכר (איוב יא יו). — ובינ' עֹבר2: ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל עוֹבֵר (יחזק' ה יד;שם יד טו; שם יו טו; שם שם כה; שם לג כח; שם לו לד). מחזיק באזני כלב עֹבֵר מתעבר על ריב לא לו (משלי כו יז). — ומ"ר: והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי הָעֹבְרִים קדמת הים וחסמת היא את הָעֹבְרִים וקברו שם את גוג ואת כל המונה וקראו גיא המון גוג (יחזק' לט יא). — ואתמול עמי לאויב יקומם ממול שלמה אדר תפשטון מֵעֹבְרִים בטח שובי מלחמה (מיכ' ב ח). ולא אמרו הָעֹבְרִים ברכת יי' אליכם ברכנו אתכם בשם יי' (תהל' קכט ח). — עֹבֵר אֹרַח: נשמו מסלות שבת עֹבֵר ארח (ישע' לג ח). עֹבְרֵי דרך: למה פרצת גדריה וארוה כל עֹבְרֵי דרך (תהל' פ יג). שסהו כל עֹבְרֵי דרך היה חרפה לשכניו (שם פט מב). לקרא לעֹבְרֵי דרך המישרים ארחותם (משלי ט יה). הלא שאלתם עֹבְרֵי דרך ואתתם לא תנכרו (איוב כא כט). לוא אליכם כל עֹבְרֵי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עלל לי (איכ' א יב). ספקו עליך כפים כל עֹבְרֵי דרך שרקו וינעו ראשם על בת ירושלם (שם ב יה). — *וְעֹבְרֵי דרכים: (החופר בור) לעוברי דרכים ממלא ושותה ואסור להכניס לתוך ביתו (תוספת' ב"מ יא ל). מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים (ר' יוסי, ברכ' ג.). אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מסילות שהתקנת לירושלים שלא יהו עוברי דרכים פוסקים מהם היאך היו לשממה (מד"ר איכ' פתי'). — וכן סתם עֹבֵר, נֹסֵעַ: דריש עובר גלילאה י"ג ווין נאמרו ביין וכו' (סנה' ע.). — וכסף הָעֹבֵר מיד ליד: וישקל אברהם את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עֹבֵר לסחר (בראש' כג יו). ויאמר יהואש אל הכהנים כל כסף הקדשים אשר יובא בית יי' כסף עוֹבֵר איש כסף נפשות ערכו (מ"ב יב ה). — ובסהמ"א: יש מן הדין לראות אם אלו הזהובים מטבע עובר בארצכם שקונין ומוכרין בו (רי"ף, שו"ת יד). — ד) עָבַר וְהָלַך לו הלאה weitergehen; passer (sur une route) avancer; to pass on; go on:  ויאמר (אברהם) אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תַעֲבֹר מעל עבדך וכו' ואקחה פת לחם וסעדו לבבכם אחר תַּעֲבֹרוּ (בראש' יח ג-ה). ויוסף מלאך יי' עֲבוֹר ויעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל (במד' כב כו). וַיַּעֲבֹר יהושע וכל ישראל עמו ממקדה לבנה וילחם עם לבנה (יהוש' י כט). וַיַּעֲבְרוּ משם הר אפרים ויבאו עד בית מיכה (שפט' יח יג). ויאמר אליו אדניו לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה וְעָבַרְנוּ עד גבעה (שם יט יב). ויצקו את ארון האלהים ויעל אביתר עד תם כל העם לַעֲבוֹר מן העיר (ש"ב יה כד). ויאמר בעז אל רות הלוא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תַעֲבוּרִי מזה וכה תדבקין עם נערתי (רות ב ח).  ויהיו הרצים עֹבְרִים מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה ועד זבלון ויהיו משחיקים עליהם ומלעגים בם (דהי"ב ל י) . — ובתלמו': אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני הכלה ושיבחוהו חכמים (כתוב' יז.). — וזמן: וַיַּעַבְרוּ ימי בכיתו וידבר יוסף אל בית פרעה וכו' (בראש' נ ד). ויהי כַּעֲבֹר הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה ואין קול ואין ענה ואין קשב (מ"א יח כט). עָבַר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו (ירמ' ח כ). לאמר מתי יַעֲבֹר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר (עמו' ח ה). כי הנה הסתו עָבָר הגשם חלף הלך לו (שה"ש ב יא). — ובתלמו': השכיר נשבע בזמנו ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל (תוספת' ב"מ י ו). חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה (פסח' ב ב). וכיון דעבר יומו בטל קרבנו (ברכ' כו.). קונם יין שאני טועם וכו' שבת זו אסור בכל השבת ושבת שעברה חדש זה אסור בכל החדש ור"ח להבא וכו' שבוע זו אסור בכל השבוע ושביעית שעברה (נדר' ס.). יכול יהא בכור שעברה שנתו3 כפסולי המקדשין ויפסל ת"ל וכו' (תמור' כא:). — שֶׁעָבַר, הזמן שֶׁעָבַר, כמו עָבָר: משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על שעבר (כתוב' פז.). — וכן לְשֶׁעָבַר, — תה"פ: והיו מוטות ומרכבות רצות מעצמן ונכנסות בעל כרחן לשעבר היו הפרדות מושכות המרכבות ועכשיו מרכבות מושכות את הפרדות (מכי' בשלח ה). אמר להן לשעבר אדם נברא מן העפר וחוה נבראת מן האדם (ירוש' ברכ' ט א). כל דבר שהוא לבא אומרה בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר אומרה בהודאה (ירוש' ברכ' ד ג). אם יש בו דעת לשעבר יש בו דעת להבא אם אין בו דעת לשעבר אין בו דעת להבא (ר' בנימין בר לוי, שם תרומ' א א). האורז והדוחן והפרגין והשומשומין שהשרישו לפני ראש השנה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית (שם, שביע' ב ז). לשעבר אם לא היה אדם רואה אשה לא היה מתאוה ועכשיו בין רואה בין אינו רואה מתאוה (פסיק' דר"כ, החדש, בובר). אמרה (היו"ד) לפניו רשב"ע בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת אמר להם הקב"ה לשעבר היית בשמה של נקבה בסופן של אותיות עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשון של אותיות (מד"ר בראש' מז). לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית (שם שמות לא). לשעבר הייתם משתמשים ע"י וה"ק עכשיו אין אתם משתמשים אלא ע"י מלאך (שם לב). לאמר לו למשה מה לשעבר הייתי נוהג עמהם במדת רחמים (שם במד' יב). כי כבד אכבדך מאד יתיר ממה שהייתה נוטל לשעבר אני נותן (שם כ). לשעבר כשהיתה הפרוטה מצויה היתה נפש אדם מתאוה לשמוע דבר הלכה (סופר' יו ד). — ובסהמ"א: וכן ורחל באה עם הצאן לשעבר באה עם הצאן לעתיד ולכל זמן (ג' ספרי דקדוק לר"י חיוג, הוצ' נוט 42). — ועָבַר את הזמן בלה אותו, עי' הִפע': מדבר לדבר ומענין לענין לעבור השעה ברוב דברים (פלא יועץ צח). — והגבול עֹבר אל מקום פלוני: ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים וְעָבַר צנה וכו' ויצא חצר אדר וְעָבַר עצמונה (במד' לד ד). ועלה הגבול בית חגלה וְעָבַר מצפון לבית הערבה וכו' וְעָבַר הגבול אל מי עין שמש (יהוש' יה ו-ז). ומשם עָבַר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין (שם יט יג; שם  יג; שם יה ג-ד; שם יו ב; שם  ו; שם יח יח).— ה) עָבַר לפני, על פני, הלך לפניו: ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו ויאמר אל עבדיו עִבְרוּ לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר (בראש' לב יז). וַתַּעֲבֹר המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא במחנה (שם כב). ויאמר יי' אל משה עֲבֹר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל (שמות יז ה). וידעת היום כי יי' אלהיך הוא הָעֹבֵר לפניך (דבר' ט ג). וכל עבדיו עֹבְרִים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי וכל הגתים שש מאות איש אשר באו ברגלו מגת עֹבְרִים על פני המלך (ש"ב יה יח). כאשר הגה מן המסלה עָבַר כל איש אחרי יואב לרדף אחרי שבע בן בכרי (שם כ יג). — *וְעָבַר לפני הַתֵּבָה להתפלל בתור שליח צבור4: העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו וכו' העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן (ברכ' ה ג-ד). העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר (ר' יהודה, תענ' א א). אין פוחתין משלשה בני אדם עוברין לפני התיבה בתענית צבור (מכ' עמלק ב). מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת ובנו עומד כנגדו וכל העם עונים אחר העובר לפני התיבה הללויה ובנו עונה דברים של תפלות וכו' (מד"ר במד' ד). — עָבַר למנין, על הפקודים: זה יתנו כל הָעֹבֵר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש וכו' כל הָעֹבֵר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת יי' (שמות ל יג-יד). — תחת השבט: וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יַעֲבֹר תחת השבט העשירי יהיה קדש ליי' (ויקר' כז לב). ויקמו וַיַּעַבְרוּ במספר שנים עשר לבנימן ולאיש בשת בן שאול (ש"ב ב יה). בערי ההר בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה עד תַּעֲבֹרְנָה הצאן על ידי מונה אמר יי' (ירמ' לג יג). —  ו) עָבַר והלך בגולה: עִבְרִי לכם יושבת שפיר עריה בשת לא יצאה יושבת צאנן וכו' (מיכ' א יא). עָבַר ונעלם: פתחתי אני לדודי ודודי חמק עָבַר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני (שה"ש ה ו). — ומֹץ עֹבֵר: והיה כאבק דק המון זריך וכמץ עֹבֵר המון עריצים (ישע' כט ה). — וקש: ואפיצם כקש עוֹבֵר לרוח מדבר (ירמ' יג כד).—  וְצֵל: אדם להבל דמה ימיו כצל עוֹבֵר (תהל' קמד ד). —  נַחַל: אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יַעֲבֹרוּ (איוב ו יה). — עָבַר ובטל, פְּקֻדָּה, מנהג וכדומ': אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יַעֲבוֹר (אסת' א יט). קימו וקבל5 היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יַעֲבוֹר להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם וכו' וימי הפורים לא יַעַבְרוּ מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם (שם ט כז-כח). — ובתלמ': אלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי (פסח' ג א). הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום (גיט' ז ז). — ועברה הצורה במשמ' זו: על הפת שעפשה ועל היין שהקרים ועל תבשיל שעברה צורתו אמר שהכל נהיה בדברו (ב"ב צה:). — מום עֹבֵר: אלא דנפל ביה מום עובר מערב יום טוב (ביצ' כו.). — ובסהמ"א, במשמ' מה שאינו קַיָּם, מה שאינו אמת ונכון: והשמיני לבאר עניני האחד העובר והאחד האמת והתשיעי שהאל ית' אחד אמת ואין אחד אמת זולתו (ר"י א"ת, חו"ה ,שער היחוד א). ומהם מי שמיחדהו בלבו ולשונו אחר שיבין ענין האחד האמת והאחד העובר ויביא ראיות על ברור מציאותו ואמת יחודו (שם). והד' אנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו זכרם בפירוש המלות המסופקות בספרי הקודש והנראה מן הפשט וחקרו עם זה על ידיעת העובר והאמתי בלשון העברית והשמות הדומים ושאינם דומים (שם עבודת האלהים). מצד כל אלו הג' ראיות נראה שאין דיבורו עובר (רי"ץ קארו, תולדות יצחק, וירא בלק, קי:). — ז) °במשמ' קרה ואֵרע: מה שעבר במדרשנו בשבת הזאת אשר עברה א"ך א"ם את"ה ל"ו שמענ"י6 (תשו' הגאו' הרכבי רמח).  וילך המשנה ויגד לאלכסנדרוס המלך הדברים שעברו (יוסיפון יא, דפו' פרנקפורט). — ובלשון הפלוסופים במשמ' יכול לקרות, יתכן, אפשר: לפי שאמר ברודם פחם לא יעבר שיאמר ברודה רודם (דונש, תשו' על רסע"ג 56). אמר הכוזרי יעיינו ברוב הספרים כי הרבים לא יעבור עליהם הכזב ויניחו היחידים וכן יעשה במעתיקים כשיחלקו המיעוט ישובו לדעת הרוב (ר"י א"ת, הכוזרי ג כו). ואלה הענינים במקור נדפס 'העננים ' אשר לא יושגו מדרך ההקשה בטלום פילוסופי יון מפני שההקשה מרחקת מה שלא נראה כמוהו וקיימו אותם הנביאים מפני שלא יכלו להכחיש מה שראוהו בעין הרוחנית אשר נתן להם יתרון בה והיו קהלות ובדורות נחלקים לא תעבור עליהם ההסכמה והודו להם החכמים אשר השיגום (שם ד ג). דע שלא יעבור לשום אדם לקחת מלה אחת מענין שכלו דבק ומתחבר להיות לו (רמב"ם, אגרת תימן ז.). לא יתכן שתהיה הצורה הנעדרת היא המקבלת ולא יעבור ג"כ שיהיה העדר האויר ממציא אותם (ראב"ד, אמו"ר 9). הנה התאמת שלא יעבר שיהיה במציאות שני אלוהות (שם 50). התמורה אשר נכוין לזכרה הוא שם יפול הסרת הדבר ממה שהיה ויעבור בלשון הערב שיאמר המיר האור את החשך והמיר האל ממשלת עם אחד בעם אחר ומה שדומה לזה (שם 75). ויש שאפילו א' לא נשאר כישעיהו ואליהו זולתי מאשר לא יעבור שישאר עמו השארת דתו (רשב"א, מאמר על ישמעאל, פרלס ט.). אמנם בייעוד הגשמי כבר יסופק בו תחלה אם היה שיעבור שלא יתקיים לאחד מהסבות שזכרנו (ר' חסדאי קרשקש, אור ה' ג ג ג). — וכן בלשון הקראים: וההליכה בשבת אסורה בעבור פחד בעבור כי יעבור שיצא אריה לאכול אותו ויעבור שלא יצא וכו' (ר"א הקראי, ספ' ג"ע, ענין שבת יז, לד.). ונראה שהיתה זאת התרועה מחוברת עם תקיעת החצוצרות שהיתה ביום הזה עם המוספים וגם יעבר כי בכל ערי ישראל היו מתקבצים ומריעים בשיר הלל (שם, ענין יום תרועה נח::). — ובמשמ' אפשר, מֻתָּר: והתורה אסרה הבשול בשבת הוא הדין להאסר כל דבר בשול בשבת כגון הכובש כבושים וכו' אמנם להתחמם מן השמש הפך לצנן המאכל עובר להעשות (שם ענין השבת יח, לד::). מה שעושים מלבון הבגדים ותקון הספרים וכל עניני הדבק שאינו עומד לאכילה ונפסד ממנו צורת החמץ עובר לקיימו בפסח  (שם, ענין חג המצות ב, מו::). כי לא נתחייבה אכילת המצות בעבור שהקרה אלא במצוה היה עליהם כדי שלא יהיו מתמהמהים ויעבור לעשותו בתנור על האש עוגות (שם ג, מו::). המצות אשר אין להם תליאה בשכל יעבור לעשותם גם האינו ישראל (שם ענין חג הסוכות, סה::). — ובמשמ' מֻתָּר ולא חובה: והנה יש דברים שתלויים בעניני המצות ונעשה בהם ע"ד הקרבה מהם מה שיהיה ע"ד עובר ומהם מה שיהיה ע"ד חוב ומה שהוא ע"ד עובר כגון שנרצה לאכול משחיטת זולתנו עם היותנו מקריבים כי הוא מאמין וזה לא יהיה בדעת ברורה כי אם על דעת ההקרבה וזה על דעת עובר שאם לא נרצה לאכלו אין לנו חיוב (שם, ענין קדוה"ח י, יא::). ביאת הגרים בסכה על דרך עובר ולא על דרך חיוב (שם ענין חג הסכות ב, סה::). — ובחכמת הלשון, שמש במשמ' מעתקת, בהשאלה: ואלו היו יודעים האנשים האלה מהעברות הלשונות ושמושיהם מה שנדעהו לא היו מונעים מה שהכשרנוהו ובעבור סכלות הרבה אנשים אשר לא למדו חכמת לשון הערב במה שעובר אצלם בלשונם מההעברות וההשאלות (ר"י א"ת, הרקמה, הקדמ' XI). — ועי' עוד הַעֲבָרָה.

— נִפע', יֵעָבֵר, — נֶעֱבַר הַנָּהָר, שעברו בו, שאפשר לעבר בו: כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יֵעָבֵר (יחזק' מז ה).

— פִע', עִבֵּר, וַיְעַבֵּר, — עִבֵּר ברתוקות, verriegeln; rouiller; to bolt: ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור וַיְעַבֵּר7 ברתוקות זהב לפני הדביר ויצפהו זהב (מ"א ו כא). — ובתלמו' במשמ' העקרית, כמו קל: וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש אם עיבר8 צופים שורפו במקומו (פסח' ג ח). ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו ושעיברה9 שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום משכפרו הבעלים תמות (תמו' ד א). מעשה שעיברה הדליקה עד הירדן שהיתה קשה (תוספת' ב"ק ו כב). נשים המעברות על הדת מאבדות את הכל (ר' חייא, ירוש' כתוב' ז ז). — וְעִבֵּר הדין: מי גרם לו כך אלא עיבור הדין שעיבר על אחרים (מד"ר שמות ל). — וְעִבְּרָה צורת התבשיל, נתקלקל: כיצד דבר שדרכו לאכול אין מחייבין אותו לאכול לא קנובת ירק ולא פת שעיפישה ולא תבשיל שעיברה צורתה10 (תוספת' שביע' ו ב). 

— הִפע', הֶעֱבִיר, הֶעֱבִירַנִי, הֵעֲבַרְתָּ, וְהַעֲבַרְתָּ, הֶעֱבַרְתִּי, וְהַעֲבַרְתִּי,  הֶעֱבִירוּ, הַעֲבַרְתֶּם, מַעֲבִיר, מַעֲבִרִים, הַעֲבִיר, לַעֲבִיר, הַעֲבִירֵנוּ, הַעֲבִירוּ, הַעֲבַר, הַעֲבֶר־, הֶעֱבִירוּנִי, אַעֲבִיר, תַּעֲבִירִי, תַּעֲבִרֵנוּ, יַעֲבִיר, וַיַּעֲבֵר, וַיַּעֲבֶר־, וַיַּעֲבִרֵנִי, וַיַּעֲבִרֵהוּ, וַיַּעֲבִירֵם, תַּעֲבִירוּ, יַעֲבִירוּ, יַעֲבִרוּ, יַעֲבִירוּנִי, יַעֲבִירֵהוּ, יַעֲבִרוּם, — א) הֶעֱבִיר את פלוני נחל, ים וכדומ', מעבר אחד אל העבר שכנגדו, עשה שֶׁיַעֲבֹר, hinüberführen, übersetzen; faire passer; to cause to pass over: וַיַּעֲבִרֵם  את הנחל (בראש' לב כד). אל תַּעֲבִרֵנוּ את הירדן (במד' לב ה). אהה יי' למה הַעֲבַרְתָּ11 הַעֲבִיר את העם הזה את הירדן (יהוש' ז ז). וַיַּעֲבִירֵהוּ (את איש בשת) מחנים (ש"ב ב ח). וללכת לקראת המלך לְהַעֲבִיר את המלך את הירדן (שם יט יו). ועברה העברה לַעֲבִיר את בית המלך (שם יט). בקע ים וַיַּעֲבִירֵם ויצב מים כמו נד (תהל' עח יג). לגזר ים סוף לגזרים וכו' וְהֶעֱבִיר ישראל בתוכו (שם קלו יד). — וְהֶעֱבִיר רוּחַ: ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה וַיַּעֲבֵר אלהים רוח על הארץ וישכו המים (בראש' ח א). — ותער על הבשר, הראש, לגלח את השער: וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת וְהֶעֱבִירוּ תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו (במד' ח ז). ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך וְהַעֲבַרְתָּ על ראשך ועל זקנך (יחזק' ה א). — ובתו"מ, הֶעֱבִיר את הנהר, הים: הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו א"ל טול דינר והעבירני (את הנהר) אין לו אלא שכרו (ב"ק קטז.). למלך שהיתה לו בת אהובה נתונה בעבר הנהר פשט המלך את ידו והעבירה והושיבה בקרונין שלו (מד"ר שמות טו). — ובתפלה: וים סוף בקעת וזדים טבעת וידידים העברת ויכסו מים צריהם (עזרת אבותינו, תפל' שחרית). — ואמר המשורר: זרוע רמה התעוררה ובים עבדים ניערה וביבשה עברה העברה להעביר את בית המלך (ראב"ע, מי כמוך אפס יש). — וְהֶעֱבִיר על או את הדבר: מי רגלים נתר ובורית וכו' כדי לכבס בגד קטן כסבכה רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם (שבת ט ה). לוחשין על העין ועל הנחש ועל העקרב ומעבירין את העין בשבת (תוספת' שם ז [ח] כג). עריס שהעבירו על גבי קנים הרי הן קנים מחיצה (ר' יהודה, שם כלא' ד ד). בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו  (רבי זעירא בר חמא, ירוש' יומ' ח א). בשעה שמעביר (רבי) ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים (רבי חייא, ברכ' יג:). ואעפ"י שהיה להם חורשים סמוך לבתיהם שדה קטנה היתה ומעבירין דרך עליה (ב"ק פ.). — וְהֶעֱבִיר על דעת פלוני: ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו (עירוב' מא:). כל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן (ב"מ עח.). טלית לא יקח בו חלוק מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית (שם עח:). ועל חֹק: אם יכעוס המלך עליך כדי להעבירך על חוקי התורה אל תתבהל מכעסו כדי שתלך בעצמו (מד"ר במד' יד). — °הֶעֱבִיר על הלשון, דִבר, הביע: ואינם מעלים על מחשבתם להבין אמתת ענין מה שיעבירו על לשונם מפני הסכלות והעצלות (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ב). — וְהֶעֱבִיר  על המחשבה, צִיֵּר בדמיונו: אם תעביר על מחשבתך עגול גדול (ר"י חריזי, מו"נ א עב). — ב) הֶעֱבִיר ממקום למקום, העתיק, übersetzen, übertragen; transporter; to transfer: ואת העם הֶעֱבִיר אתו לערים12 מקצה גבול מצרים ועד קצהו (בראש' מז כא). וירו הירים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו הַעֲבִירוּנִי כי החליתי מאד וַיַּעֲבִירֻהוּ עבדיו מן המרכבה וירכיבהו על רכב המשנה אשר לו (דהי"ב לה כג-כד). — ודבר לא בע"ח: וצוו אותם לאמר שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים וְהַעֲבַרְתֶּם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה (יהוש' ד ג). ויעשו כן בני ישראל וכו' וישאו שתי עשרה אבנים מתוך הירדן וכו' וַיַּעֲבִרוּם עמם אל המלון וינחום שם (שם ח). — הֶעֱבִיר נחלת פלוני לפלוני: כן בנות צלפחד דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם וְהַעֲבַרְתָּ את נחלת אביהן להן ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו וְהַעֲבַרְתֶּם את נחלתו לבתו (במד' כז ז-ח). — ובתלמו': מעבירין את המת13 מלפני כלה וזה וזה מלפני מלך ישראל (כתוב' יז.). שכרו (את הפועל) לעשות עמו מלאכה אחרת אף על פי שאמר לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום שכרו מותר (ע"ז ה א). גוי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת המשתמר מותר אם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב (שם ג). ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום (סוט' י.). — וְהֶעֱבִיר לזמן אחר: אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר (סנה' ה ה). מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין אותה (תוספת' שם ט א). — °הֶעֱבִיר את הזמן, עשה שיעבֹר הזמן: העתקתי לעצמי אלה השיחות כדי להעביר בהם זמני הרע בקצת העתים ולהפיס דעתי ולהפיג צערי (מלך ארטוש, Magaz. XII, ברלינר, אוצר טוב 1). — וְהֶעֱבִיר לאלהות, קִדֵּשׁ: וְהַעֲבַרְתָּ כל פטר רחם ליי' וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליי' (שמות יג יב). — ובפרט ילדים לע"ז: ומזרעך לא תתן לְהַעֲבִיר14 למלך ולא תחלל את שם אלהיך (ויקר' יח כא). ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנם לְהַעֲבִיר את בניהם ואת בנותיהם למלך אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי לעשות התועבה הזאת (ירמ' לב לה). ותשחטי את בני ותתנים בְּהַעֲבִיר אותם להם (יחזק' יו כא). ואטמא אותם במתנותם בְּהַעֲבִיר כל פטר רחם למען אשמם (שם כ כו). וגם את בניהן אשר ילדו לי הֶעֱבִירוּ להם לאכלה (שם כג לז). — ג) הֶעֱבִיר במקום, עשה שיעבר דרך מקום, hindurchführen; faire traverser; to cause to pass through: לו חיה רעה אַעֲבִיר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה (יחזק' יד יה). ויוציאני אל החצר החיצונה וַיַּעֲבִירֵנִי אל ארבעת מקצועי החצר (שם מו כא). ואומר למלך אם על המלך טוב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הנהר אשר יַעֲבִירוּנִי עד אשר אבוא אל יהודה (נחמ' ב ז). — ובמשמ' הִרְשָׁה לַעֲבֹר: ולא אבה סיחון מלך חשבון הַעֲבִירֵנוּ בו כי הקשה יי' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך כיום הזה (דבר' ב ל). — וּבַמַלְבֵּן: ואת העם אשר בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרות הברזל וְהֶעֱבִיר15 אותם במלבן (ש"ב יב לא). — ותחת השבט למנין: וְהַעֲבַרְתִּי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית (יחזק' כ לז). — הֶעֱבִיר קול: ויצו משה וַיַּעֲבִירוּ קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש (שמות לו ו). ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יי' מפי ירמיה העיר יי' את רוח כרש מלך פרס וַיַּעֲבֶר־קול בכל מלכותו (עזר' א א). וַיַּעֲבִירוּ קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם (שם י ז). ואשר ישמיעו וְיַעֲבִירוּ קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת (נחמ' ח יה). ויעמידו דבר לְהַעֲבִיר קול בכל ישראל מבאר שבע ועד דן וכו' (דהי"ב ל ה). — וְשׁוֹפָר: וְהַעֲבַרְתָּ שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפרים תַּעֲבִירוּ שופר בכל ארצכם (ויקר' כה ט). — הֶעֱבִיר במים: בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה וַיַּעֲבִרֵנִי במים מי אפסים וימד אלף וַיַּעֲבִרֵנִי במים מי ברכים וימד אלף וַיַּעֲבִרֵנִי מי מתנים (יחזק' מז ג-ד). — וכלי גם באש: כל דבר אשר יבא באש תַּעֲבִירוּ באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תַּעֲבִירוּ במים (במד' לא כג). — ובפרט הֶעֱבִיר ילד באש לע"ז16: לא ימצא בך מַעֲבִיר בנו ובתו באש (דבר' יח י). וגם את בנו הֶעֱבִיר בא כתעבות הגוים (מ"ב יו ג). לְהַעֲבִיר איש את בנו ואת בתו באש למלך (שם כג י). בְּהַעֲבִיר בניכם באש אתם נטמאים לכל גלוליכם (יחזק' כ לא). — הֶעֱבִיר נוגש: ועמד על כנו מַעֲבִיר נוגש הדר מלכות (דני' יא כ). — ובתלמו': היה (חמור) אחד טעון ואחד רכוב מעבירין את הטעון מפני הרכוב (תוספת' ב"ק ב י). הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת אם הניחה בתוך ארבע אמות לראשונה חייב ואם לאו פטור רבי יוסי אומר אם העבירו דרך עליה חייב ואם לאו פטור (ירוש' שבת א א). — ד) הֶעֱבִיר על פני, לפני פלוני: ויאמר אני אַעֲבִיר כל טובי על פניך וקראתי בשם יי' לפניך (שמות לג יט). ויקרא ישי אל אבינדב וַיַּעֲבִרֵהוּ לפני שמואל ויאמר גם בזה לא בחר יי' וַיַּעֲבֵר ישי שמה ויאמר גם בזה לא בחר יי' וַיַּעֲבֵר ישי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל ישי לא בחר יי' באלה (ש"א יו ח-י). — *וְהֶעֱבִיר לפני התבה: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפין ולא בשנין ולא טבעונין מפני שהן עושין חיתין חותין ועינין אינין (ירוש' ברכ' ב, גני' 7). — ובמשמ' עשה שילך לפני פלוני: ויאמר (יהונתן) לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אני מורה הנער רץ והוא ירה החצי לְהַעֲבִירוֹ (ש"א כ לו). — ה) עשה שיעבֹר וילך לו, הֵסִיר, בִּטֵּל, ממלכה: כה יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יי' לדוד כי כן אעשה לו לְהַעֲבִיר הממלכה מבית שאול ולהקים את כסא דוד על ישראל ועל יהודה (ש"ב ג ט-י). — ועין שלא תראה: הַעֲבֵר עיני מראות שוא בדרכיך חיני (תהל' קיט לז). — אדרת: ויגע הדבר (דבר יי') אל מלך נינוה ויקם מכסאו וַיַּעֲבֵר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר (יונ' ג ו). — וטבעת: ויסר המלך (אחשורוש) את טבעתו אשר הֶעֱבִיר מהמן ויתנה למרדכי (אסת' ח ב). — גלולים וכדומ': וַיַּעֲבֵר (אסא) הקדשים מן הארץ ויסר את כל הגללים אשר עשו אבתיו (מ"א יה יב). והיה ביום ההוא נאם יי' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אַעֲבִיר מן הארץ (זכר' יג ב).במקור נדפס 'ג ב'. —  חטא ועוֹן:  ויאמר נתן אל דוד גם יי' הֶעֱבִיר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג). ויאמר דוד אל יי' חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה יי' הַעֲבֵר נא את עון עבדך כי נסכלתי מאד (שם כד י). ויאמר אליו (המלאך אל יהושע הכהן הגדול) ראה הֶעֱבַרְתִּי מעליך עונך והלבש אתך מחלצות (זכר' ג ד). ומה לא תשא פשעי וְתַעֲבִיר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני (איוב ז כא). — חרפה, רעה: הַעֲבֵר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים (תהל' קיט לט). והסר כעס מלבך וְהַעֲבֵר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות הבל (קהל' יא י). ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו ותבך ותתחנן לו לְהַעֲבִיר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים (אסת' ח ג). — ומועד: קראו שם פרעה מלך מצרים שאון הֶעֱבִיר המועד (ירמ' מו יז). — ובתו"מ: האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין (שבת ג ה). מעבירין מעל השלחן פירורין פחות מכזית (שם כא ג). כתיב וכתת נחש הנחשת וכי לא עמד צדיק ממשה ועד חזקיהו להעבירו אלא אותה עטרה הניח לו הקב"ה להתעטר בה (ירוש' דמאי ב א). [מיבלין] מעבירין את היבולת מפרקין בעלין מאבקין עושה לה אבק (שם שביע' ב ב). כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה נזוק ואם אתה מעבירה הרי אתה מעלה נימי (ספר' דבר' מה). ולפי שהיה (משה) יפה הכל מתאוים לראותו מי שהיה רואהו לא היה מעביר עצמו מעליו (מד"ר שמות א). — וכמו הֶחֱלִיף: כבר נשבענו להקב"ה שאין אנו מעבירין אותו באל אחר ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת (גיט' נז:). — °וְהֶעֱבִיר את השער, הסיר אותו: מספריים שנחלקה לשנים טהורה לפי שאינה מעברת את השיער אלא בדוחק (רמב"ם, יא ט). — °וְהֶעֱבִיר את פלוני, הסיר אותו מעבודתו, ממשמרתו: מי ששחט והוציא טריפה פעם אחת מתחת ידו וכו' אם כבר נכשל ורגלים לדבר מעבירין אותו (רמ"א, יו"ד ב). נסתפק במי שהעבירוהו מהיות שו"ב ע"י עד אחד וכו' אם רשאי לשחוט בביתו וכו' ואפילו העבירוהו ע"פ ב' עדים וכו' (פתחי תשובה שם). — *ובמשמ' בִּטֵּל: יוחנן כה"ג העביר הודיית המעשר (מע"ש ה טו). — ואמר הפיטן: ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה (ונתנה תוקף, מוסף יוה"כ). — *הֶעֱבִיר את פלוני בדברים, הרחיקו מהאמת ע"י דברים: ומה שאמר שם דוד לאחימלך ואת הנערי' יודעתי אל מקום פלוני אלמוני אמר כן להעבירו בדברים (ר' יצחק בר' אברהם, חזוק אמונה א מה). — ו) *כמו קל: היה עומד ומתפלל באסרטיא או בפלטיא הרי זה מעביר17 מפני החמור ומפני הקרון (ירוש' ברכ' ה א). למדנו שאין מעבירין על האוכלין18 (עירוב' סד:). תנא שלימין מעבירין פתיחין אין מעבירין (שם). כל המעביר על מדותיו19 מעבירין לו על כל פשעיו (רבא, יומ' כג.). אין מעבירין על המצות20 (ר"ל, שם לג.). תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון21 (ר"ה יז.). לכך נתן הקב"ה דינין אחר י' הדברות לפי שהבריות מעבירין על הדין והוא נפרע מהם (מד"ר שמות ל). 

— הִתפ', הִתְעַבֵּר, — א) כמו קל, עבר את הזמן, דחה ענין מיום ליום, ואמר בן סירא: אל תאחר לשוב אליו (אל יי') ואל תתעבר מיום אל יום כי פתאום יצא זעמו ובעת נקם תספה (ב"ס גני' ה ז). אל תתקצר בתפלה ובצדקה אל תתעבר (שם ז י). בני בחולי אל תתעבר התפלל אל אל כי הוא ירפא (שם לח ט). — ב) °הִתְעַבֵּר אל זולתו, עבר ענין אל איש אחר: והוא חובות האברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו כצדקה והמעשר (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ד). — ובדקדוק, פעל מִתְעַבֵּר, שפעֻלתו עוברת מהפֹעֵל אל הפעול, פֹעל יוצא, transitiv(e); transitif: והפעל השלישי יחלק לשני חלקים אחד מהם מוסף והשני בלתי מוסף וכל אחד מן המוסף ושאינו מוסף יחלק לשני חלקים למתעבר ושאינו מתעבר (הוא, הרקמה יד). דע כי הפעלים המתעברים מתעברים אל פעוליהם על שלשה דרכים (שם יו). ואלה וכמותם הם הפעלים המתעברים פעם במלה יתכן נפלה ופעם מבלי המלה ההיא (שם). אבל החכמים וזולתם מן המפרשים שמוהו מענין המנוחה ושמוהו פעל מתעבר אמרו החכמים ז"ל וינח לעולמו יום השביעי ר"ל הפסק הבריאה בו (ר"ש א"ת, מו"נ א סז). — ובמשמ' קבל הפֹעל שם בתור פעול: כמהפכת אלהים את סדם ואת ע' הוא שם במקום המקור ועל כן התעבר אל סדום (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, הפך). המלות האלה מתעברים על הרב בבית כאשר אתה רואה ויש שמתעבר בלתי בית כאשר נאמר מושל בגבורתו עולם מושל עמים ויפתחהו (שם, משל). 

— פֻע', *עֻבַּר, — עֻבְּרָה צורה, עשו שיתקלקל הקרבן ותבֻטל צורתו22: הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתו וישרף בששה עשר (פסח' ז ט). בשר שנמצא בעזרה איברין עולות וחתיכות חטאות בירושלים זבחי שלמים זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה (שקל' ז ג). אברי חטאת שנתערבו באברי עולה וכו' וחכ"א תעובר צורתן ויצא לבית השריפה (זבח' ח ד). הביא אשמו ולא הביא גזילו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא גזילו אלא תעובר23 צורתו (תוספת' פסח'  ד א). מצורע שהביא חטאתו קודם לאשמו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא אשמו אלא תעובר23 צורתו ותצא לבית השריפה (שם ב"ק י ט). לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש ששם היו זורקין פסולי חטאת עוף ותעובר צורתן (ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, פסח' לד.). — ובסהמ"א: הרי הוא מאוס הרי הוא ירוד הרי הוא מעובר הרי הוא כהדיוט (רסע"ג, ספ' הגלוי רלג). 

— הַָפע', °הָעֳבַר, יָעֳבַר, יועבר, מָעֳבָר, מועבר, — שֶׁהֶעֱבִירוּ אותו: נאור בעת עבר הדרי בטוב דבר נבול קש יועבר כי הנה הסתיו עבר (מחז' איטל' א, קד.). היך לדקדק חשבון בכל דבר לבל יגלם חשבון וישטף ויעבר (אז ראית, יוצ' פרש' שקל'). ובאלה הדורות וכו' לא פסקו השבעים סנהדרין וחכמתם על פיהם היו ממנים הממונה ומעבירין המועבר (ר"י א"ת, הכוזרי ג סה). מלכי צדק הועבר מן הכהונה ונתנה לאברהם לפי שהקדים אברהם להקב"ה בברכתו (חזקוני, בראש' יד כ).