, פעו"י, עָבָר, עֲבָרוֹ, עָבְרָה, עָבַרְתָּ, עָבַרְתִּי, עָבְרוּ

עָבָרוּ, עֲבַרְתֶּם, עָבַרְנוּ, עֹבֵר, עוֹבֵר, עֹבְרִים, עֹבְרֵי,

עוֹבְרֵי, עָבוֹר, עֲבוֹר, עֲבֹר, לַעֲבָר־, עָבְרִי, עָבְרֵנוּ, עָבְרְךָ,

עָבְרֶךָ, עָבְרְכֶם, עָבְרוֹ, עָבְרָם, עֲבֹר, עִבְרִי, עֲבֹרִי, עִבְרוּ,

אֶעֱבֹר, ־בוֹר, אֶעְבְּרָה, אֶעֱבֹרָה, תַּעֲבֹר, תַּעֲבֹר־, תַּעֲבֹרִי,

יַעֲבֹר, יַעֲבוֹר, יַעֲבָר־, יַעֲבְרֶנּוּ, יַעֲבְרֶנְהוּ, תַּעֲבֹר, תַּעֲבָר־,

נַעֲבֹר, נַעְבְּרָה, נַעֲבֹרָה, תַּעֲבְרוּ, יַעֲבְרוּ, יַעֲבֹרוּ, יַעֲבֹרוּן,

יַעַבְרֻנְהוּ, יַעַבְרוּם, תַּעֲבֹרְנָה, — א) עָבַר נחל, נהר, ים וכיוצא בזה, מעבר אחד אל העבר שכנגדו, überschreiten; passer; to pass, cross over: ויקם וַיַּעֲבֹר את הנהר (בראש' לא כא). כי במקלי עָבַרְתִּי את הירדן הזה (שם לב יא). עד יַעֲבוֹר עמך יי' עד יַעֲבוֹר עם זו קנית (שמות יה יו). וְעָבַר לכם כל חלוץ את הירדן (במד' לב כא). כי אתם עֹבְרִים את הירדן אל ארץ כנען (שם לג נא). עתה קומו וְעִבְרוּ את לכם את נחל זרד (דבר' ב יג). וַעֲבַרְתֶּם את הירדן וישבתם בארץ (שם יב י). והיה ביום אשר תַּעֲבְרוּ את הירדן וכו' וכתבת עליהם את כל דברי התורה הזאת בְּעָבְרְךָ וכו' והיה בְּעָבְרְכֶם את הירדן תקימו את האבנים האלה (שם כז ב-ד). מי יַעֲבָר־לנו אל עבר הים (שם ל יג). ויהי בנסע העם מאהליהם לַעֲבֹר את הירדן (יהוש' ג יד). וַתַּעַבְרוּ את הירדן ותבאו אל יריחו (שם כד יא). וילכד גלעד את מעברות הירדן לאפרים והיה כי יאמרו פליטי אפרים אֶעֱבֹרָה וכו' (שפט' ג ח). ועברים עָבְרוּ את הירדן ארץ גד וגלעד (ש"א יג ז). ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מֵעֲבֹר את נחל הבשור (שם ל י). עָבְרוּ מיכל המים וכו' קומו וְעִבְרוּ מהרה את המים (ש"ב יז כ-כא). וְעָבְרָה העברה לעביר את בית המלך ולעשות הטוב בעינו ושמעי בן גרא נפל לפני המלך בְּעָבְרוֹ בירדן (שם יט יט). וְעָבַרְתָּ את נחל קדרון (מ"א ב לז). תעו מדבר שלחתיה נטשו עָבְרוּ ים (ישע' יו ח). סחר צידון עֹבֵר ים מלאוך (שם כג ב). חשפי שבל גלי שוק עִבְרִי נהרות (שם מז ב). — ובתו"מ: כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים וכו' (סוט' ז ה). — ובהשאלה, עָבַר תלמודו, שנה אותו: זה תלמיד שאינו רגיל במשנתו ששפתיו נוטפות מור1 אעפ"כ עובר הוא וחוזר ומברר תלמודו (מד"ר שה"ש ה, לחייו). — וְעָבַר גבול של ארץ: דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נַעֲבֹר גבלך (במד' כ יז]). בדרך המלך נלך עד אשר נַעֲבֹר גבלך ([[מקור: שם כא כב). ויקם דוד וַיַּעֲבֹר הוא ושש מאות איש אשר עמו אל אכיש בן מעוך מלך גת (ש"א כז ב). וישקף ארונה וירא את המלך ואת עבדיו עֹבְרִים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה (ש"ב כד כ). כה אמר יי, יגיע כפים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יַעֲבֹרוּ ולך יהיו אחריך ילכו בזקים יַעֲבֹרוּ ואליך ישתחוו אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלהים (ישע' מה יד). 

— ובפרט למלחמה: וַיַּעֲבֹר יפתח אל בני עמון להלחם בם (שפט' יא לב). ואראה כי אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי וָאֶעְבְּרָה אל בני עמון ויתנם יי' בידי (שם יב ג). ויהי היום ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נשא כליו לכה וְנַעְבְּרָה אל מצב פלשתים (ש"א יד א). — והמים וכדומ' עָבְרוּ את גבולם, את גדותם: עִבְרִי ארצך כיאר בת תרשיש אין מזח עוד (ישע' כג י). האותי לא תיראו נאם יי' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יַעַבְרֶנְהוּ ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יַעַבְרֻנְהוּ (ירמ' ה כב). גבול שמת בל יַעֲבֹרוּן בל ישבון לכסות הארץ (תהל' קד ט). אחי בגדו בי כמו נחל כאפיק נחלים יַעֲבֹרוּ (איוב ו יה). — ובהשאלה לחיל האויב, שטף ועָבַר: ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו וחלף ביהודה שטף וְעָבַר עד צואר יגיע (ישע' ח ז-ח). ובא במלכות מלך הנגב ושב אל אדמתו ובנו יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף וְעָבַר וישב ויתגרו עד מעזה (דני' יא ט-י). ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף וְעָבַר (שם מ). ובשטף עֹבֵר כלה יעשה מקומה ואיביו ירדף חשך (נחו' א ח). — וְשׁוֹט: וכפר בריתכם את מות וחזותכם את שאול לא תקום שוט שוטף כי יַעֲבֹר והייתם לו למרס מדי עָבְרוֹ יקח אתכם כי בבקר בבקר יַעֲבֹר ביום ובלילה (ישע' כח יח-יט). — ומים וכדומ' עָבְרוּ עַל: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מֵעֲבֹר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך (שם נד ט). ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל משבריך וגליך עלי עָבָרוּ (יונ' ב ד). תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עָבָרוּ (תהל' מב ח). אזי המים שטפונו נחלה עָבַר על נפשנו אזי עָבַר על נפשנו המים הזידונים (שם קכד ד-ה). — ועון, חרון: כי עונתי עָבְרוּ ראשי כמשא כבד יכבדו ממני (שם לח ה). עלי עָבְרוּ חרוניך בעותיך צמתתוני (שם פח יז). — וְיַיִן: הייתי כאיש שכור וכגבר עֲבָרוֹ יין מפני יי' ומפני דברי קדשו (ירמ' כג ט). — ומֹר: קמתי אני לפתח דודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עֹבֵר (שה"ש ה ה). לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עֹבֵר (שם יג). — ותער על הראש, גלח את הראש: כל ימי נדרו נזרו תער לא

יַעֲבֹר על ראשו (במד' ו ה). — ועבר על פלוני, במשמ' עבר והגיע ושכן על, רוח: וְעָבַר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה (שם ה יד). ויגש צדקיהו בן כנענה ויכה את מיכהו על הלחי ויאמר אי זה עָבַר רוח יי מאתי לדבר אותך (מ"א כב כד). — ורעה או דבר: אין כהה לשברך נחלה מכתך כל שמעי שמעך תקעו כף עליך כי על מי לא עָבְרָה רעתך תמיד (נחו' ג יט). החרישו ממני ואדברה אני וְיַעֲבֹר עלי מה (איוב יג יג). כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יַעֲבֹר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח (דבר' כד ה). — ובמדר': מי היה מחכה ליוסף שעברו עליו כל הצרות האילו שיהיה למלך (מד"ר בראש' פח). — ובסהמ"א במשמ' חָל על: הטוב לך לבקש משכון ולקחתו אלא מריעך וחבירך אשר אין לו רשות עליך ולא מצותו עוברת עליך (ר"י א"ת, חו"ה הבטחון ו). — ובהשאלה: עָבַר ברית, תורה וכדומ', עָבַר עליה, לא השגיח בה, לא שמר, לא עשה, überschreiten; transgresser; to transgress, עָבַר ברית: כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר יי' אלהיך נתן לך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני יי' אלהיך לַעֲבֹר בריתו (דבר' יז ב). חטא ישראל וגם עָבְרוּ את בריתי אשר  צויתי אותם (יהוש' ז יא). בְּעָבְרְכֶם את ברית יי' אלהיכם אשר צוה אתכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף יי' בכם (שם כג יו). ויחר אף יי' בישראל ויאמר יען אשר עָבְרוּ הגוי הזה את בריתי אשר צויתי את אבותם ולא שמעו לקולי (שפט' ב כ). על אשר לא שמעו בקול יי' אלהיהם וַיַּעַבְרוּ את בריתו את כל אשר צוה משה עבד יי' ולא שמעו ולא עשו (מ"ב יח יב). ונתתי את האנשים הָעֹבְרִים את בריתי אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני וכו' ונתתי אותם בידי איביהם וביד מבקשי נפשם (ירמ' לד יח-כ). והמה כאדם עָבְרוּ ברית שם בגדו בי (הוש' ו ז). אל חכך שפר כנשר על בית יי' יען עָבְרוּ בריתי ועל תורתי פשעו (שם ח א). — וְתוֹרָה: והארץ חנפה תחת ישביה כי עָבְרוּ תורת חלפו חק הפרו ברית עולם (ישע' כד ה). וכל ישראל עָבְרוּ את תורתך וסור לבלתי שמוע בקלך (דני' ט יא). — וחֹק: ויעמידם לעד עולם חק נתן ולא יַעֲבוֹר (תהל' קמח ו). — וּמִצְוָה: ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עוֹבֵר את מצות המלך (אסת' ג ג). ויאמר להם

(זכריה בן יהוידע הכהן) למה אתם עֹבְרִים את מצות יי' ולא תצליחו (דהי"ב כד כ). — ופֶה באותה המשמ': למה זה אתם עֹבְרִים את פי יי' והוא לא תצלח (במד' יד מא). ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לַעֲבֹר את פי יי' אלהי לעשות קטנה או גדולה (שם כב יח). ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עָבַרְתִּי את פי יי' ואת דבריך (ש"א יה כד). — ואמר בן סירא: זרע נקלה עובר מצוה (ב"ס גני' י ט). — ובתו"מ: יכול אם אמר לו אביו ואמו לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה ישמע להם (ספרא קדוש' א). אם יאמר גוי לישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים יעבור ולא יהרג (בשם ר' ינאי ובשם ר' שמעון בן יוצדק, ירוש' שביע' ד ב). — ועל דת: ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית (כתוב' ז ו). — ועל דין ומשפט: שלא הפך את סדום עד שעברה את הדין וכו' ואף ירושלם לא גלתה עד שעברה את הדין (מד"ר שמות ל). כך אחר הדברות הזהיר הקב"ה על המשפטים שלא יעברו עליהם ישראל (שם). — ועל דברי פלוני: כדיי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל (ברכ' א ג). עלו בו צמחים מחמת המכה נסתרה המכה חייב לרפותו וחייב ליתן לו שבתו שלא מחמת המכה או שעבר על דברי הרופא פטור (תוספת' ב"ק ט ד). הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש או כל מיני מתיקה (ב"ק פה.). מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חברי (רבי מאיר, שבת קלד.). שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה (ר"א בן יעקב, יבמ' צ:). ועל דעת פלוני: מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל ובא לפני ר' יוסי אמר לו ואילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל כלום הדרתה א"ל לא והתירו ר' יוסי (נדר' כג.). — עָבַר על, במצות עשה, במצות לא תעשה: השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה (פסח' ה ד). התולש סימני טמאה והכווה את המחיה עובר בלא תעשה (נגע' ז ד). שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו וכו' עבר על לא תעשה ועשה תשובה וכו' עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין 

ממרקין (יומ' פו.). המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם מישכנו צריך להחזיר לו ועובר על כל שם ושם שיש בו (תוספת' ב"מ י ח). כל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות הללו (גמר' שם קיא.). ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין (רבא, שם). בעו מיניה מרב ששת קבלנות עובר עליו משום בל תלין או אין עובר משום בל תלין (שם, קיב.). — עָבַר את הדִין: אמר הקב"ה לישראל כשם שאני יכול לעבור את הדין על העכו"ם וכו' (מד"ר שמות ל). — עֹבְרֵי רצונו של הקב"ה: הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו (ברכ' נז:). — עֹבְרֵי עֲבֵרָה: ספיחי חרדל מותרין שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה (ר' יהודה, שביע' ט א). — ועי' עֲבֵרָה. — עָבַר על פשע, עָבַר עליו ולא השגיח בו, סלח לפלוני את עֲוֹנוֹ: מי אל כמוך נשא עון וְעֹבֵר על פשע (מיכ' ז יח). שכל אדם האריך אפו ותפארתו עֲבֹר על פשע (משלי יט יא). — וְעָבַר לפלוני סתם במשמ' זו: הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא אוסיף עוד עֲבוֹר לו (עמו' ז ח ). — ב) עָבַר דרך מקום, הלך בכל המקום וכדומ', durchschreiten, durchziehen; traverser, parcourir; to pass through, traverse: עָבַר ב: וַיַּעֲבֹר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה (בראש' יב ו). וְעָבַרְתִּי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה (שמות יב יב). וַיַּעֲבֹר (שאול) בהר אפרים וַיַּעֲבֹר בארץ שלשה ולא מצאו וַיַּעֲבְרוּ בארץ שעלים ואין וַיַּעֲבֹר בארץ ימיני ולא מצאו (ש"א ט ד). וַיַּעֲבֹר בכל שבטי ישראל אבלה ובית מעכה וכל הברים (ש"ב כ יד). וְעָבַר בה נקשה ורעב (ישע' ח כא). המוליך אתנו במדבר וכו' בארץ לא עָבַר בה איש ולא ישב אדם שם (ירמ' ב ו). ואנשי תמיד יבדילו עֹבְרִים בארץ מקברים את העברים את הנותרים על פני הארץ לטהרה וכו' ועברו הָעֹבְרִים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון (יחזק' לט יד-יה). — וְעָבַר בקרב: כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עָבַרְנוּ בקרב הגוים אשר עברתם (דבר' כט יה). עִבְרוּ בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צדה (יהוש' א יא). ובכל כרמים מספד כי אֶעֱבֹר בקרבך אמר יי' (עמו' ה י). — עָבַר בתוך: ויאמר יי' אלו (אל יחזקאל) עֲבֹר בתוך העיר בתוך ירושלם (יחזק' ט ד). להם לבדם נתנה הארץ ולא עָבַר זר בתוכם (איוב יה יט). — עָבַר 

בנהר, בנחל: וכל הארץ בוכים קול גדול וכל העם עברים והמלך עֹבֵר בנחל קדרון (ש"ב יה כג). ושמעי בן גרא נפל לפני המלך בְּעָבְרוֹ בירדן (שם יט יט). כי תַעֲבֹר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך (ישע' מג ב). הפך ים ליבשה בנהר יַעַבְרוּ ברגל שם נשמחה בו (תהל' סו ו). — ובתוך ים: וַיַּעַבְרוּ בתוך הים המדברה (במד' לג ח). והים בקעת לפניהם וַיַּעַבְרוּ בתוך הים ביבשה (נחמ' ט יא). — וּבַשַּׁעַר: עִבְרוּ עִבְרוּ בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה (ישע' סב י). — וְעָבַר את: ותהי על יפתח רוח יי' וַיַּעֲבֹר את הגלעד ואת מנשה וַיַּעֲבֹר את מצפה גלעד (שפט' יא כט). כי אם שם אדיר יי' לנו מקום נהרים יאורים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יַעַבְרֶנּוּ (ישע' לג כא).  — וְעָבַר סתם:  וְעָבַר יי' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות (שמות יב כג). אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אֶעְבְּרָה ברגלי (דבר' ב כח). והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עָבַר ורמס וטרף ואין מציל (מיכ' ה ז). — עָבַר וְשָב: ויאמר להם (משה) וכו' עִבְרוּ ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו (שמות לב כז). — ובינ' עֹבֵר וָשָב, הֹלך בדרך, נֹסע: ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עֹבֵר ושב (יחזק' לה ז). ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מֵעֹבֵר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה (זכר' ז יד). וחניתי לביתי מצבה מֵעֹבֵר ומשב (שם ט ח). — ובתו"מ: והיה כל עובר ושב דומה שהמלך צלוב (תוספת' סנה' ט ז). כל המגביה עצמו על ד"ת למה הוא דומה לנבלה מושלכת בדרך כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו ומתרחק ממנה (ר' עקיבא, אדר"נ יא). — ומ"ר: מפני מראית העין כיצד שלא יהו עוברין ושבין אומרין ראו פלוני שקצר שדהו ולא נתן ממנה פאה (ר' שמעון, תוספת' פאה א ו). מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ושבים פעם אחת היתה בתו עוברת להינשא ושטפה נהר (ר' חגיי בשם ר' שמואל בר נחמן, ירוש' שקל' ה ב). מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבם של אלו (בני שאול ובני מיכל) הללו בני מלכים הם ומה עשו

פשטו ידיהם בגרים גרורים (ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, יבמ' עט.). למלך שהיה עובר ממקום למקום