ש"ז, כנ' עֶבְרוֹ, מ"ר עֲבָרִים, סמ' עֶבְרֵי, כנ' עֲבָרָיו, עֶבְרֵיהֶם, ― א) צד של נהר, ים, עמק וכדומ' שעֹברים כדי להגיע אליו, הצד השני, השפה האחרת שלעומת השפה שאתה עֹמֵד עליה או מדבר בה, Seite, jenseits; côté, au delà de; side, across, beyond ―  עֵבֶר ארנון: משם נסעו ויחנו מֵעֵבֶר ארנון אשר במדבר היצא מגבל האמרי (במד' כא יג). וילך (ישראל) במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנון בְּעֵבֶר ארנון (שפט' יא יח). ― עֵבֶר הים: ולא מֵעֵבֶר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עֵבֶר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה (דבר' ל יג). ואת מלכי האי אשר בְּעֵבֶר הים (ירמ' כה כב). ויבאו ויגידו ליהושפט לאמר בא עליך המון רב מֵעֵבֶר לים מארם והנם בחצצון תמר היא עין גדי (דהי"ב כ ב). ― וְהָעֵמֶק: ויראו אנשי ישראל אשר בְּעֵבֶר העמק ואשר בעבר הירדן כי נסו אנשי ישראל (ש"א לא ז). ― המדבר: והנה רוח גדולה באה מֵעֵבֶר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על הנערים וימותו (איוב א יט). ― נַהֲרֵי כוּש: הוי ארץ צלצל כנפים אשר מֵעֵבֶר לנהרי כוש (ישע' יח א). מֵעֵבֶר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובלון מנחתי (צפנ' ג י). ― וישמעו בני ישראל לאמר הנה בנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה את המזבח אל מול ארץ כנען אל גלילות הירדן אל עֵבֶר בני ישראל (יהוש' כב יא). מבית שאן עד אבל מחולה עד מֵעֵבֶר ליקמעם (מ"א ד יב). ― עֵבֶר הירדן ממזרח לירדן, ויבאו עד גרן האטד אשר בְּעֵבֶר הירדן וכו' על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בְּעֵבֶר הירדן (בראש' נ י-יא). ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מֵעֵבֶר לירדן ירחו (במד' כב א). בְּעֵבֶר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת (דבר' א ה). נשיכם טפכם ומקניכם ישבו בארץ אשר נתן לכם משה בְּעֵבֶר הירדן (יהוש' א יד). וראש ערב וזאב הביאו אל גדעון מֵעֵבֶר לירדן (שפט' ז כה). כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עֵבֶר הירדן גליל הגוים (ישע' ח כג). ― וממערב לירדן: כי לא ננחל אתם מֵעֵבֶר לירדן והלאה כי באה נחלתו אלינו מֵעֵבֶר הירדן מזרחה (במד' לב יט). עד אשר יניח יי' לאחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ אשר יי' אלהיכם נתן להם בְּעֵבֶר הירדן (דבר' ג כ). ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בְּעֵבֶר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש יי' את מי הירדן (יהוש' ה א). ויהי כשמע כל המלכים אשר בְּעֵבֶר הירדן בהר ובשפלה ובכל חוף הים הגדול אל מול הלבנון (שם ט א). לחברוני חשביהו ואחיו וכו' על פקדת ישראל מֵעֵבֶר לירדן מערבה (דהי"א כו ל). ― עֵבֶר הנהר, מזרח לנהר פרת: ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר יי' אלהי ישראל בְּעֵבֶר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים (יהוש' כד ב). וישלח הדרעזר ויצא את ארם אשר מֵעֵבֶר הנהר ויבאו חילם (ש"ב י יו). והכה יי' את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מֵעֵבֶר לנהר יען אשר עשו את אשריהם מכעיסים את יי' (מ"א יד יה). ― וגם מערב לנהר פרת: כי הוא רדה בכל עֵבֶר הנהר מתפסח ועד עזה בכל מלכי עבר הנהר (שם ה ד). ויתנו את דתי המלך לאחשדרפני המלך ופחוות עֵבֶר הנהר ונשאו את העם ואת בית האלהים (עזר' ח לו). ואומר למלך אם על המלך טוב אגרות יתנו לי על פחוות עֵבֶר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה (נחמ' ב ז). ― ב) ובכלל במשמ' צד, כמו עֵבֶר במקום, צד אחד במקום מן המקומות: לכה ונעברה אל מצב פלשתים אשר מֵעֵבֶר הלז (ש"א יד א). בין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על מצב פלשתים שן הסלע מהָעֵבֶר מזה ושם הסלע מֵהָעֵבֶר מזה (שם ד). ויאמר אל כל ישראל אתם תהיו לְעֵבֶר אחד ואני ויונתן בני נהיה לְעֵבֶר אחד (שם מ). מִכָּל עֶבְרֵי פלוני, מכל צד, מכל מקום מסביב: ושלום היה לו מכל עֲבָרָיו מסביב (מ"א ה ד). ומכל עֲבָרָיו אביא את אידם נאם יי' (ירמ' מט לב). ― איש לעֶבְרוֹ, כל אחד ואחד לְצִדּוֹ, להמקום שהוא שם: סחריך מנעוריך איש לְעֶבְרוֹ תעו אין מושיעך (ישע' מז יה). עֶבְרֵי נָהָר וכדומ', שתי שפות הנהר מזה ומזה: ביום ההוא יגלח אדני בתער השכירה בְּעֶבְרֵי נהר במלך אשור (שם ז כ). עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בְּעֶבְרֵי פי פחת (ירמ' מח כח). ― עֵבֶר של דבר או לוּחַ, וכיוצא בזה, צִדּוֹ, שני עברי הלוח, שני צדדיו: לוחות כתבים משני עֶבְרֵיהֶם מזה ומזה הם כתבים (שמות לב יה). ― עבר פני דבר, לעמת המקום שהדבר שם: ועשית את נרתיה (של המנורה) שבעה והאיר במקור נדפס 'והעיר' על עֵבֶר פניה (שמות כה לז). ― וּלְעֵבֶר דבר: על שפתו אשר אל עֵבֶר  האפוד ביתה (שם כח כו). וכתרת על שני העמודים גם ממעל מלעמת הבטן אשר לְעֵבֶר השבכה1 (מ"א ז כ). ― עָבַר העֵבֶר : ויעבר דוד הָעֵבֶר  ויעמד על ראש ההר (ש"א כו יג). ― ובמדר' העברי שעל העולם כלו לעבר אחד והוא היה לעבר  אחד (פסיק' רבת', אנכי אנכי ). ― ואמר הפיטן: תחיה בדברים דורש מכל עברים בדברים היות מלמדי עדרי (Kahle, Masor. D. West, כג). למה נטשתה נודדה ביערים ומכל עברים פרשי מכמרים (ר"י הלוי, יונה נשאתה). מים ומזרח ומצפון ותימן שלום רחוק וקרוב שאי מכל עבריך (הוא, ציון הלא תשאלי). בנים ובנות תשוקה בשוקיך שוקקו שחקו והשתקשקו בסך עבריך (ציון ידידות, קינ'). ולך גביר ישפות מכל עברים רוב שלום כמו שפת מאז ומקדמון (גנזי שכט' ג, דודסון, 314).