עֶדִי, ש"ז, כנ' עֶדְיְךָ, עֶדְיוֹ, עֶדְיָהּ, עֶדְיָם, מ"ר עֲדָיִים, — כלי של תכשיט בזהב או אבנים טובות, Schmuck; ornement; ornament: וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עֶדְיוֹ עליו (שמות לג ד). הורד עֶדְיְךָ מעליך וכו' ויתנצלו את עֶדְיָם מהר חורב (שם ה-ו). בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים המעלה עֲדִי זהב על לבושכן (ש"ב א כד). כי כלם כַּעֲדִי תלבשי ותקשרים ככלה (ישע' מט יח). התשכח בתולה עֶדְיָהּ כלה קשוריה (ירמ' ב לב). מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עֲדִי זהב כי תקרעי בפוך עיניך (שם ד ל). וצבי עֶדְיוֹ לגאון שמחו (יחזק' ז כ). ותרבי ותגדלי מאד ותבאי בַּעֲדִי עֲדָיִים1 שדים נכנו ושערך צמח (שם יו ז). ואעדך עֶדִי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אזנך ועטרת תפארת בראשך (שם יא). כחלת עיניך ועדית עֶדִי (שם כג מ). המשביע בטוב עֶדְיְךָ2 תתחדש כנשר נעוריכי (תהל' קג ה). — ואמר בן סירא: עדי זהב עולה ומוסרותיה פתיל תכלת (ב"ס גני' ג ל). תואר שמים והדר כוכב ועדי משריק במרומי אל (שם מג ט). — ובתו"מ: רוני רוני השיטה וכו' המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים (ר"י נפחא, ע"ז כד:). ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר בגדי יפיה ואת עדי תפארתה ותקח עמה את שתי נערותיה וכו' והנערה השנית הולכת אחרי גברתה וסומכת עדיה לבלתי נגוע הזהב אשר עליה ארצה (מד"ר אסת' ט). — ואמר המשורר: רעוץ ורצוץ חליו ועדיו ראוי לשלם נשיו בקשיו רגבים יבלו שרשיו ופריו ראיו יאמרו איו רבה רעת האדם (רשב"ג, אדני מה אדם). איך תאמרו לי עדיך הורד ופשוט רבידה מגרוניה (הוא, נפש אשר עלו שאוניה) . לחיה כשושנה כדם מאדמת אראה כשפים בה ואינה מכשפה תעדה עדי זהב ומני בדלחים ובכל יקר אבן ספיר מעלפה (הוא, מי זאת כמו שחר עלה). וצפונים לבת האיתנים בעדיי קשורים (הוא, בצל שדי אחסה, אזהר'). שכחי אלהים איה זהבם וחלי עדיהם היש בהם אשר יחיה ובעפר יסודיהם (רמב"ע, חרדים לבית תפלתם). רקמת גויתה מהודרה תדמה לכלה תעדה עדיה (ראב"ע, איך תחשה) . מה תתאונני בתי קומי לך צאי אתי אביאך לבית תפארתי אני אישך ואת אשתי עדי עדיך והתנחמת (הוא, איומתי). ומזל בתולה בלי חץ נטוי וראש לו חפוי וכבודה בת מלך בעדי רב כחול אז תשמח בתולה במחול (הוא, חי בן מקיץ). קראוה תבל והיא כאשה תבל ראשה אבל וסופה ציר וחבל תשיא אתכם בעדיה ותעגב עליכם ביפיה (ר"י חריזי, תחכמונ' ב). ובתוכה מזרע הקדש קהלה עדי הישר תעדה רבבה כצמח השדה (שם מו). ומכל לץ ובער אחשוך את תבונתי ועוצם דברותי לבל על אף חזיר אתן נזמי ועל כלב עדיי מחלפותי (ר' משה הקראי, לקו"ק צב). עדי קשטתי סוסי צר להבהילה סונים לירות ולזרוק בנבכי מצולה (גנזי שכטר ג, דודסון 61). — ואמר הפיטן: כל עדיה פחחה הכלה כוס מזגה לקרואי הלולה כבשו פניהם מהביט צלה (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, שבת א חנוכ'). אתה קלים הכבדת ומעדיי ערמוני קרבת בא (בואם) אלי ויחרימני (דוד זרעו מכסאו נשבת, קנ', מחז' איטל' א, קט:). — ומעשה באדם אחד שהיה מוכר עדי וכו' (והזהיר ויקר', קז.). מהם אלצוני להעתיק להם זה הספר הנותן אמרי שפר כי הוא עדי הלשון וחלי ההגיון (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופ', פתי'). ונשכם בבקר אני ואשתי לפנות הבית ולתקנו ולהעדותו ולהכינו ולא מצאנו מאמה מהבגדים וחליים והתכשיטים והעדיים (ר"י זבארה, שעשוע' ה, דודסון 46).
1 במכי' בא פי"ג דרשו מן א. עַד, שלל, וז"ל: בעדי זו ביזת מצריים עדיים זו ביזת הים, ע"כ. כמו עדי ים. ומנחם חברו עם עֲדֵי עַד (תשו' דונש והכרעת ר"ת 82). ריב"ג גזרו מן ב. עדה וכמו ב. עדי, וז"ל: ענין המרוצה והמהירות בהליכה, כלומ' שגדלת והגעת אל הבחרות במהרה ובזמן קרוב, ע"כ. והחדשים מגיהים עַד עִדִּים, או בעת עִדִּים, מן ג. עַד.]
2 [מסֻפק. תרג': יומי סיבותייכי, ימי זקנותך, בנגוד לנעוריכי הבא, חברו עם עוד, זמן. וכעין זה סומכ' τήν ἐπιμονήν σου, אולי גרס: עֹדֵכִי. השבע': ἐπιϑυμίαν σου, תאותך, תרג' חפשי, כמו נפשך, עי' ראב"ע. עקילס פרש תכשיט, וכן הירונ'. הפש' גושמכי, גופך. ריב"ג מפרש פיך, וגם מלשון עדי: שמפארך ומקשטך ברב מה שגמלך מן הטוב, ע"כ. וכעין זה גם ראב"ע.]