* 1, עודף, ש"ז, מ"ר עֲדָפִים, —  מה שהוא עודף, יתר, Übermass;  excès,  superflu;  excess: נסר שהוא נתון על פי הדות וטומאה תחתיו או על גבי הכלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין היתה כפישה ויש לה ליזבז טפח וטומאה תחת הכלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין (תוספת' אהיל' יב ה). וכל כלי פתוח [וגו'] פתיל זה העודף צמיד זה הדופק (ספרי במד' קכו). כשיפדה מעשר שני שבעודף פדוי (ירוש' דמאי ה ב). —  ובסהמ"א: א"ר לוי קשה עונשין של מידות יותר משל עריות וכו' ומה עודפם אותם של עריות אפשר להם בתשובה וכו' (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 75). אין מעמידין את הציון על גבי הטומאה שלא להפסיד את הטהרות (רמב"ם, טומאת מת ח ט). —  ואמר המליץ: (קו של אות ק') כונן בעדף צבי עדיו בגדף ומן בני אפרים צר הודף פרעוש כמו רודף (מיוחס  לרסע"ג, הורית הקורא, דרנבורג 147). עתק גבוהה כבטאו בעדף עגמה יחידתו ותקצר בגדף (שם בהערה). להויותך אין חסרון וליחודך אין יתרון כמו היית לעולם תהיה חוסר ועודף בך לא יהיה (שיר היחוד ג). —  ונשלמו החלופים והחילוקים היפים הם טעמי החסרים והעדפים אשר אזן וחקר ותקן מבדיל הנרדפים שד"ל, אגר' כד. —   ובחכמת החשבון סִמַּן הָעֹדֶף, Plus: כאשר בחרו להם המחשבים סימן המורה על השתוות שני מספרים או שעורים כן בחרו להם סימן המורה על בלתי השתוותם וכו' ונקרא העודף (ר' דוד פריזנהויזן, כליל החשבון יא.).