עֹדֵף, עֹדְפִים, עֹדֶפֶת, — עָדַף דבר, היה יותר מהצֹרך, מהמִדה überflüssig sein; être abondant; to be in excess: שבת קדש ליי' מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל הָעֹדֵף הניחו לכם למשמרת עד הבקר (שמות יו כג). — וְעֹדֵף במִדה, שהוא יותר ארוך יותר רחב מדבר זולתו: וסרח הָעֹדֵף ביריעת האהל חצי היריעה העֹדֶפֶת תסרח על אחרי המשכן והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת האהל יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסתו (שם כו יב-יג). — ויותר במנין, במספר, יותר מהחשבון: כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו וכו' והשיגה ידו ומצא (כסף) כדי גאלתו וחשב את שני ממכרו והשיב את הָעֹדֵף לאיש אשר מכר לו (ויקר' כה כה-כז). ואת פדויי השלשה והשבעים והמאתים הָעֹדְפִים על הלוים מבכור בני ישראל וכו' ונתתה הכסף לאהרן ולבניו פדויי הָעֹדְפִים בהם ויקח משה את כסף הפדיום מאת הָעֹדְפִים על פדויי הלוים (במד' ג מו-מט). — ובתלמו': אם יש לה (לטבלא שהיא מלאה קערות) לזבז עודף נטמאת אחת מהם נטמאו כלן (כלים ב ז). כלי חרש שיש לו שלשה שפיות הפנימית עודפת הכל טהור (שם ד ד). לפסין זו בתוך זו ושפתותיהן שוות וכו' השרץ בעליונה והתחתונה עודפת היא והתחתונה טמאה (שם י ח). נסר שהוא נתון על פי תנור חדש ועודף מכל צדדיו בפותח טפח טמאה תחתיו כלים שעל גביו טהורים (אהל' יב א). א"ר חנינא שה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים מישראל אמר אביי תדע שהרי מנה הכתוב עודפים באדם ולא מנה עודפין בבהמה (בכור' ד:). — ועָדַף עַל: שפתו העליונה עודפת על התחתונה והתחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום (שם משנה ז ה). פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה וחמש מלתראות של מילת היו על גביו התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה (מדות ג ז). והאולם עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה אמה מן הדרום (שם ד ז). ראה לשון שלימדנו בן הנפח אילו אמר בעיבורה הייתי אומר אילו אחד עשר יום שהחמה עודפת על לבנה (ר' יונתן, ירוש' סנה' א ב). כגון שהיו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורים ונשים משלימות לטהורים ועודפות עליהם (ר' אשי, בבלי שם, יב:). — ובסהמ"א: והזוית שלש מהם זוית נצבה וכו' ומהם זוית נרוחת והיא העודפת על הזוית הנצבה (ראב"ח, הנשיא, המשיחה והתשברת א, 10). אין מעמידין את הציון ממקום הטומאה אלא יהי עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה שלא להפסיד את הטהרות (רמב"ם, טומאת מת ח ט). שני זיזין זה על גב זה וכו' היה העליון עודף על התחתון פותח טפח וטומאה תחת התחתון או ביניהן תחתיהן וביניהן טמא (שם יז ד). — ובהשאלה במשמ' יתר, מרֻבה: והתגדלם בטובות האלהים העודפות והתגלגלם בהם עד ששבו אצלם רגילות וידועות (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה, פתיח'). וכשיתברר כל זה ממנו לבוטח יתחייב שתנוח נפשו עליו וישען אליו בעבור מה שקדם לו עליו מן הטובות העודפות והתועלות המתמידות (שם, הבטחון ב). וכשיכיר העבד מאדוניו סימני טובותיו העודפות בנפשו וגפו וכל תנועותיו (שם, חשבון הנפש ג). והם בעלי ברית לשעירים אשר זונים אחריהם ואולי אחוריהם יעופו בשערותם אשר עדפו ילכו ולא ייעפו (משא גי חזיון 12). — ואמר המשורר: לו נפשך לה כן תהי מדדת סרח אשר עדף בשמך תחשב סרח ואז תשב לך בודדת (יהודה אבן אבון, שיבה, שער העיר 129). — וכמו עָדִיף: אבל נפל ביתו ומבקש לישב בו הוא מוציאו אפילו בימות הגשמים ואע"פ שלא הודיעו שלשים יום שאומר לו אין את עודף ממני (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 56). קרן בלא שבועה עודף מיכפל בשבועה (שם 58). — °ובינ' פעו', עָדוּף, עֲדוּפָה, — מרֻבה, יתר: ונהיה דורשים על מדת שנת החמה התמימה ויעלה בידינו מדת שנה עדופה ואין זה דרך החקירה (ראב"ח הנשיא, ספ' העבור א, 77). — ואמר המשורר: וכן חקו להתבאש בחפים ולשלים עם מתי דמים ומרמה וטובתו לכל כילי עדופה ואיפתו לכל נדיב זעומה (רמב"ע, חרדה לבשה תבל). טוהר גמילות חסד בין דל ובין עשיר וכבוד אב ואם והבאת שלום עדופה (רי"צ בר ראובן, אזהר', יא.). אמרתם צרופה ומליצתם רצופה ונדבתם עדופה ולשונם חרב שלופה (ר"י חריזי, תחכמונ' א). — ובלשון הקראים במשמ' עָדִיף: ויש תשובה אחרת על זה שבעל קרי אינו צריך רחיצה אלא בעבור המקדש ואם על מחנה קטון צריך פנות ערב ונמצא מחנה קטון עדוף מן המקדש (ר"א הקראי, ג"ע, מטאה וטהרה, קטו::). אומרים שאם שנת השמטה פחותה מן המועד בשביתה ונקראת בשם שבת הדין להקרא המועד בשם שבת שהוא עדוף בשביתת מלאכה (שם, ענין חג השבוע', הקדמ', נ:.). ואיך מפני צורך מעברין את החדש והצורך ההוא יהיה עדוף מחלול השבת וזה דבר שאי אפשר (שם, ענין קדוה"ח ט, י::). וכבר הודענו שהשבת עדופה מן המועד שהמועד יש בו התר מעשה אכל ובשבת הוא באסור (שם, ענין חג השבוע', הקדמ', נ:.). ומה שיש לנו לומר בעבור שטמאת המת עדופה מכל הטמאות (שם, טמאת מת ד, קכג::).

— הִפע', הֶעְדִּיף, פ"ע, — הֶעְדִּיף פלוני, היה לו עֹדֶף, מצא יותר מהמדה הקצובה, überflüssig haben; avoir du superflu; to have a surplus:  וימדו בעמר ולא הֶעְדִּיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו (שמות יו יח). — ובתו"מ, במשמ' עשה יותר מן המדה, הִרבה: קונם שאני עושה לפיך אין צריך להפר ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו (נדר' יא ד). שנים לוקחין ושנים מוכרין אף על פי שמעדיפין זה על זה אין בכך כלום (תוספת' ב"מ ד יד). שני זיזין זה על גבי זה וכו' סתר את התחתון או שהעדיף עליו שיעורו כל שהוא (שם אהיל' יד ח). טובך עדיף עלי ולא כל באי העולם יעדיף טובך עלי ולמדני חקיך (ספרי במד' קיט). — ובסהמ"א: שהקב"ה בגודל רחמיו העדיף טובתו וחנותו כל בני אדם (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש, ט.). ואם העדיף ה' לו טובה יותר על אחרים ראוי לו להלל לה' המעדיף טובו עליו (פלא יועץ, סז). — המעדיף  על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין (ירוש' דמאי ה כד). והא אפשר לצמצם אמר רבי אמי במעדיף (עירוב' טו:). ב' בתים בב' צידי רה"ר זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו זה שלא כנגד זה ומעדיף (אביי, ב"ב ו:). גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפן הקב"ה יותר מכבודו (פסיק' רבת', י' הדברות רביעייתא). — ובסהמ"א: משהיה מרבה לא היה מעדיף שנ' לא העדיף המרבה הממעיט (גנזי שכטר א, גינצבורג 7). כי כן דרך האיסטומכא כשיעדיף עליה האוכל לא תקבלנו (ערוך ערך אפקטפיזון). טובה חכמה מגבורה ומוסיפה ומעדיפה אורה ועינים מאירה (דה"ט 5, 6). אמנם פעמים ימצא בנו נוחל שני עולמות והוא כשיהיה השבח הרבה שיעדיף על שניהם וזה לא יוכל להיות כי אם במעט ולכן לא היה בישראל גבורה בזה העולם כי אם מעט אבל לעתיד לבוא יעדיף עלינו בשני עולמות כמו שהבטחנו על ידי נביאיו (ר"מ אלדבי, ש"א ט, יג:). —  וכמו פ"ע, היה יתר, מרֻבה: וכוונת הדת הנימוסית הוא להרחיק המגונה ולקרב הנאה כדי שיתרחקו האנשים מן הגנות כפי המפורסם ובזה תעדיף על הטבעית (ר"י אלבו, העקרים א ז). והענין שהוא יתב' היה נמצא ראשון קודם מציאות העולם וימצא אחרי העדרו אחרון ותעדיף אם כן התמדתו על מציאות כלל נבראיו משתי קצותיו (ר"י אברבנאל, מפעלות אלהים ב ה). — ובלשון הקראים: כבר היה יעבור להעדיף מי אינו ראשית און על מי הוא ראשית און (יעקב בן שמעון, ספ' הישר (העריות) לישועה בן יהודה הקראי 78). והדין נותן להשתמר לעצור שני הימים ואין להעדיף אחד מן האחר (ר"א הקראי, ג"ע, ענין קדוה"ח יב, יג:.). והיה ביום הנחילו את בניו אין לו להעדיף אחד על זולתו (שם דיני ירושה ב, קסו::). ובעבור שדרישת המת מתשע תועבות וכו' להרחיק תכלית ההרחקה על כן העדיפה במשיגי הטמאה באהל ובקבר (שם טמאה וטהרה ו, קכד:.). — ואמר הפיטן: ושני הנהרות מעדיפים באורך הירדן (אז ראית, יוצ' שבת שקל'). שדי חילי תאמץ תעדיף קט וקומץ לבאר בלי שמץ הלכות בעור חמץ (אבא בחיל, יוצ' שבה"ג). נפשי לך תמד ותעדיף אהבה לו נפשך לה כן תהי מדדת (יהודה בן אבון, שיבה). מרחשון חדש שני נקרא בו יעדיף לעני הצרה מבלי אש ומלבוש בקרה (ראב"ע, שמעו נא אל דברי הרופא, כהנא א, 181). אתך השר היקיר הנחמד יפדה צור ממעד ברכותיך יעדיף ויישר לך נהל בכל צעד (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 54).

— נִפע', °נֶעֱדַף, — שעדפו אותו: המסלה האחת היא דרך הצדיקים השלום בה נעדף ונכפל והמסלה השנית דרך הרשע אשר השלום ממנה נאבד ונחדל (ראב"ח הנשיא, הגיון הפש, יג.). ולא נשכיל אופן למה נעדפו ישראל (ר"י בן אליה הקראי, עץ חיים קד). להודיע חסרונו אצל שלמות האדון שלא יהיה מתקשט בקומתו הזקופה אשר נעדף בה מבעלי חיים (ר"א הקראי, ג"ע, ענין תפלה, פתי', ע:.). בעבור שטמאת המת עדופה מכל הטמאות וכי המת אב אבי המטאה ונעדפה במשיגי הטמאה (שם טמאה וטהרה ד, קכג::).

— הָפע', °הָעֳדַף, הועדף — שהעדיפו אותו: טהרתם ועדפנותם מהם עדופים על מקצתם אשר הועדף הבל ושת מקין (ר"י הדסי, אה"כ נה). נשיאים וזקנים ושופטים ושוטרים הועדפו בכל שבט ושבט לישראל עמו (שם).