1, ש"ז, כנ' עֶדְרוֹ, מ"ר עֲדָרִים, סמ' עֶדְרֵי, — עֵדֶר צאן, עֵדֶר עזים, עֵדֶר בקר, הרבה צאן, עזים וכדומ', הֹלכים יחד לרעות בשדה וכיוצא בזה, Herde; troupeau; herd, flock: וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עֶדְרֵי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים (בראש' כט ב; גם שם ג; שם ח; שם ל מ). רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מֵהָעֵדֶר (ש"א יז לד). כבקרת רעה עֶדְרוֹ ביום היותו בתוך צאנו נפרשות כן אבקר את צאני (יחזק' לד יב). מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עֶדְרֵי צאן נאשמו (יוא' א יח). ויסע כצאן עמו וינהגם כַּעֵדֶר במדבר (תהל' עח נב). ידע תדע פני צאנך שית לבך לַעֲדָרִים (משלי כז כג). שניך כְּעֵדֶר הרחלים שעלו מן הרחצה (שה"ש ו ו; גם שם ד ב). — של עזים: הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כְּעֵדֶר העזים שגלשו מהר גלעד (שה"ש ד א; שם ו ה). — של בקר: מה נאנחה בהמה נבכו  עֶדְרֵי בקר כי אין מרעה להם (יוא' ט יח). — וסתם: ויתן ביד עבדיו עֵדֶר עֵדֶר לבדו ויאמר אל עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עֵדֶר ובין עֵדֶר (בראש' לב יז; גם שם כ). למה ישבת בין המשפתים לשמע שרקות עֲדָרִים (שפט' ה יו). עזובות ערי ערער לַעֲדָרִים תהיינה ורבצו ואין מחריד (ישע' יז ב; גם שם לב יד; שם מ יא). אליה יבאו רעים וְעֶדְרֵיהֶם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את ידו (ירמ' ו ג; גם שם לא ט; שם כג; שם נא כג). גבלות ישיגו עֵדֶר גזלו וירעו (איוב כד ב). שלמה אהיה כעטיה על עֶדְרֵי חבריך (שה"ש א ז). ומסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר וארות לכל בהמה ובהמה וַעֲדָרִים לאורות (דהי"ב לב כח). — ובהשאלה במליצה לאנשים, לעם: ותרד עיני דמעה כי נשבה עֵדֶר יי' (ירמ' יג יז). שאי עיניכם וראי הבאים מצפון איה הָעֵדֶר נתן לך צאן תפארתך (שם כ). כי פקד יי' צבאות את עֶדְרוֹ את בית יהודה (זכר' י ג). — ובתו"מ: מי שנדר בנזיר וכו' נשאל לחכם והתירו והיתה לו בהמה מופרשת תצא ותראה בעדר (נזיר ה ג). אלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה וכו' ועדר2 בהמה טמאה וטהורה ומכונות חיה ועוף וכו' (אהל' ח א). יצא עדר גמלים ועדר רחלים ומכונת חיה ועוף ששכנו טמאות שאין מפורשות מן התורה (תוספת' שבוע' א ז). וכן עדר  בהמה חיה ועוף וכן החיים שהיו מהלכין זה אחר זה אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה אין הנזיר מגלח עליהן (שם אהיל' ט א). בעא מיניה רבא מר' נחמן כמה שעירים משלח א"ל וכי עדרו משלח אמר לו וכי עדרו שורף (יומ' סא:). מאי אחד מיוחד שבעדרו (שם ע:). הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר כחמש עשרה מבכירות וכו' (בכור' כד.). — ובהשאלה לבני אדם: וכיון שמתגדלין (ילדי ישראל במצרים) באין עדרים עדרים בבתיהם שנא' ותבאי בעדי עדיים אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים (מד"ר שמות א). הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר (דבי ר' ינאי, שם שה"ש, התאנה). את מוצא עד שלא גלו ישראל היו עשויים עדרים עדרים עדרי כהונה לבד עדרי לויה לבד עדרי ישראל לבד וכיון שגלו נעשו עדר אחד כי נשבה עדר יי' (שם איכ' פתי'). ועל אותו הדור נאמר ותהי האמת נעדרת ומהו נעדרת שבעלי האמת נעשו עדרים עדרים והולכים ובורחים ומתחבאים במערות ובמחילות עפר (אותות המשיח, ביה"מ ילינק ב, 58). — ומ"ר עֲדָרוֹת: אמר שמעון בן פתירא נוחרין היו עדרות3 באיסטרטית של מלך והיו עולי רגלים מפקיעין בדם עד רכובותיהם ולא חשו להם משום טומאה (תוספת' עדו' ג ב). — ואמר המשורר: ומצאו בעיניו זאבי יערים כחן הבתולות בעני נערים וחשב יענים לשרים ונגנים ושאגת כפירים שרקות עדרים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים). מעון ימינך הרם ושית לבך לעדרים אשר בחטאם נמכרים לכפירים בכל יערים (ראב"ע, איך מגר כסאך). דרך נבואות צרפית לכי בתי על משענותם תעמדי בשעריך ובעקבותם תרעי את עדריך (הוא, יעלה יפת). חכמיך המאוששים זמונים עדרים עדרים ותורה מפרשים וימסור טעמיהם אבי חוזים וישישים (גנזי שכטר ג, דודסון 72). סח מתק למרעית עדרים עמוסי ידרשוני וחיו ושלמו נדרים (שם 80).