ב. עוֹנָה
ש"נ, מ"ר עוֹנוֹת, כנ' עוֹנֹתָם, — כמו מענה, מענית: באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עוֹנֹתָם1 ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד לו יעקב (הוש' י י-יא).
1 [כך הקרי, והכתיב: עינתם, ופרש ר"א מבלגנצי לשתי מענות שלהם. וכן רד"ק, וז"ל: כמו מעניתם והם חרישות האדמה הנקראות גדודי' ותלי העפר מזה ומזה נקרא תלמי', ע"כ. וריב"ג פרש שהתבה שלנו היא בינ' פועלות מן ענה במשמ' חרש, כלומ' חורשות. ורש"י מפרש כנראה ע"פ הכתיב כמו עֵינַיִם, וז"ל: דימה יסוריהם לפרה שמייגעין אותה בחרישה ויאסרוה בעול המחרישה וסימלוני העול נוקבין ויורדין אחד מכאן ואחד מכאן אצל שני עיני השור, ע"כ. ועי' עין. והשבע' והפש' והירונ' נקדו: עֲוֹנֹתָם, ועי' עוד בפרושו של וויינקופ, הוצ' כהנא.]