*, עיטור, ש"ז, מ"ר עִטּוּרִים, עיטורין, שה"פ מן א. עטר, — עִטּוּר הבכורים, הפֵרות שהיו מקשטים בהם את הבכורים: שלש מדות בבכורים הבכורים ותוספת הבכורים ועיטור הבכורים תוספת הבכורים מין במינו ועיטור הבכורים מין בשאינו מינו תוספת הבכורים נאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי ועיטור הבכורים חייב בדמאי (ר"ש, ביכור' ג י). — ואמר הפיטן: ארממך בעטור בכורי בקלתות מזהבות ולא בתורמל כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל (אור, מעריב ליל ב פסח). — וקשוט של כוס: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה מלא עיטור1 ומודח (ר' אחא, ירוש' ברכ' ז ו). תנא עשר' דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדח' ושטיפ' חי ומלא עיטור ועיטוף וכו' (שם בבלי נא.). — ושל סֻכה: עיטורי סוכה הרי בעיינן הן ואינן בהכנן (ר' ירמיה, ירוש' שבת ג ג). מקרקע סוכה את מודד עשרים אמה היתה למטה מעשרה ותולה בה עיטורין שהן ראויין לסכך בהן ממעטין בה לפסול (שם סוכ' א א). ר' ירמיה בעי עיטורי סוכה מה הן חזר ר' ירמיה ואמר כל שבעה הן בטילין על גב סוכה (שם ביצה א א). — ובסהמ"א: עיטורי סוכה שנפלו בשבת אסורין באכילה ואסורין לטלטלן ממקומן (רש"י, סדור רמז, בובר). — *ומשמ' נוי וקשוט: עד שבא אברהם ונתן לו הקב"ה את העטרה הזו (הזקָן) שהוא עיטור לאדם כשהוא מזקין (תנחומ', חיי שרה ד, בובר). — ואמר הפיטן: אל נא ברך בעטור שנה אמרי רצה בפלפולי ביום הושענא (אל נא תעינו, הושע"ר).
1 [בציצים ופרחים כדרך היונים (ר"ז פרנקל בפרושו) ועי' גם עָטר.]