ש"ז, — עְיָם הרוח, עזו וחזקו: והחרים יי' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בַּעְיָם1 רוחו והכהו לשבעה נחלים (ישע' יא יה). — ואמר הפיטן: מרום קרא למי הים וארבות השמים פתח בעים (ר' שמעון בר' יצחק, אמרו לאלהים אדירים, ז פסח). בהיר במי תלחיו מתח כשמלה בעים דיים צו מלגוללה (אשישת, קונט' הפיוט' י). — ואמר המליץ: ויצידו הדגים ממצולות ים ויניפו ידיהם על הנהר בעים (עמנו', מחב' ג). הכל עמה בעים גאונך תשביח (שם יא). מי הניף ידו על נהרי התעודה בעים רוחו (שם יב). — וכאשר היתה הקרה עזה וקשה הפך ים ליבשה וכי חזק הקור בתחתיות ובעים (ר"מ אלדבי, ש"א ב, יט::). הניף בעים ידו על ים צרים צללו כעופרת (אליהו בחור, מסרת המסרת, הקד'). על נהר בעים או במצולות ים נמצאתי מאז נבראתי (משה ריאטי, אגרת יער הלבנון, כ"י בריט' מוז'). ובין כוכבים תשים קנך שבתך ובנך בעים רוחך גרסה נפשה לתאבה אהבה רבה אהבת החכמה (יש"ר מקנדיאה, מכת' אחוז, מלא חפנים לגיגר 5). מיום הבראך עד עתה לא הכביד אכפו עליך בעים רוחו (רש"פ, ארבע כוסות, כוס תנחומ' ה). נשבו בעים רוחם כפיח כבשן נדפנו (שלום הכהן, ניר דוד 73). רוחי בעים רוחם ארצה דכאו (יל"ג, הוי אח, א, 160).
1 כך בנסחה המסורה, ולא עמדו החכמים על מקור מלה זו ומשמ' בדיוק, אך לפי הענין פרשוה במשמ' חֹזק ועז. וכבר אמרו קצת החדשי', שד"ל ואחרים, כי זה שבוש מהמלה עֹצם. אך לא מצאנו במקרא המלה עֹצם שתשמש בענין עז הרוח. גם הנקוד בשוא וקמץ מעיד כי עכ"פ לא היתה כאן המלה עֹצֶם, כי אין ספק בדבר כי זה נקוד מקֻבל, כי אלמלא נקדוה הנקדנים עפ"ז מסברתם הם היו יותר מנקדים עִים ולנקוד שוא וקמץ אין שֵם מהשרש עצם. [ריב"ג בשרשיו מביא פרוש שהעין הוא במקום אלף, מן איום ונורא. ורד"ק מביא בשם אחיו ר' משה שהוא מ"ר מן עַי, ופרושו גלי הים. ולפי זה צריך לנקד בְעִים, אבל היה צריך להיות בעיי. ועי' גם (תשו' דונש על רסע"ג 164) ו(ראב"ע, שפת יתר); (פינסקר לקו"ק קנג).]