1, פ"ע, יָעַט, — עָט בפלוני התנהג אתו בגסות, דבר לו קשות: ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לבקש את אדנינו וַיָּעַט בהם והאנשים טבים לנו מאד (ש"א כה יד-יה).

— הִפע', °הֵעִיט, — כמו קל: והאיש רע מעללים העיט בגומלהו נתן דפי בדוד נלעב במלאכהו (שלום הכהן, ניר דוד 132). אז אל נא תעטי2 בו אל נא תקצפי (יל"ג, אל תאמינו, משלי יהודה ד ט).